If you like this site, I would appreciate a gift from my wishlist.

מדריך השדה לשפצור אנשים

מאת: שלומי פיש 

הטקסט

הטקסט

שמי הוא ג'ניפר. ג'ניפר סוזן ריימונד, לייתר דיוק. אני גרה בקרבת לוס-אנג'לס, באחת מאותן שכונות חביבות שתמיד מראים בסרטים. אני כרגע בכיתה י"ב בתיכון.

הרשו לי לספר לכם מספר דברים אודותיי. הדבר הראשון הוא שאני תלמידה מצטיינת. אני במיוחד אוהבת מתמטיקה. תרגילי המתמטיקה שנותנים בתיכון הם קלים וכיפיים והקשים יותר, שניתן למצוא בספרי חידות ובתחרויות מתמטיקה, הינם יותר מאתגרים. אני טובה גם במקצועות אחרים, אבל מתמטיקה הינה אהבתי הגדולה. מלבד כל זאת, אני בלונדינית, יש לי פרצוף חמוד (אני לא מחשיבה את עצמי כנערה יפה, אבל הבנים בני גילי נוטים לחשוב שכך הוא הדבר) ואני מנסה להתלבש באופן מאוד אלגנטי. בתור גיקית של מתמטיקה, ללא ספק יש לי חיי חברה. עושה רושם שכולם מסביבי מחבבים אותי.

לבסוף, כדאי שאספר לכם על טיילור - טיילור לורנס. הוא הידיד הכי טוב שלי. כשהייתי בכיתה ד', שנינו קורקענו לארבעה שבועות, ובעקבות זאת התחברנו מהר מאוד. כשהיינו בני 12 והתחילו להיות לנו… אהם… רגשות מיניים, התחלנו לצאת לפגישות ביחד. אבל אז שנינו התאהבנו בשני חברים אחרים שלנו, ומאוד רווח לנו אחרי שגילינו זאת. החלטנו שזה לא יהיה נבון לסייר בשביליי רגשותינו, ויצאנו לפגישות עם אנשים אחרים מאז.

קרוב לודאי שטיילור הוא פופולרי עוד יותר ממני. אף שהוא מרכיב משקפיים, הוא נראה מדהים, ובנות כמעט תמיד מסכימות לצאת איתו לפגישות. (ולפעמים מבקשות ממנו לצאת איתן בעצמן.) דבר אחר שעושה רושם שהוא אוהב ואני לא הוא מחשבים. הוא משקיע שעות על גבי שעות בלשחק עם המחשב שלו בביתו. לעומת זאת, המחשב שלי כמעט תמיד מכובה. יש לי כתב יד טוב, תודה לאל, כך שאין לי צורך במעבד תמלילים. אני מדליקה את המחשב, רק כדי להאזין לקבצי אודיו, לגלוש באינטרנט באופן אקראי (בין אם לצרכי מחקר, להרוג זמן או מה שלא יהיה) או כדי לשחק פריסל או טטריס. לדעתי, מחשבים הם לא-אנושיים ומשעממים.

הכל התחיל יום אחד כאשר ישבתי בכיתה, מנסה לשים לב למורה, כאשר הגיעה אליי התובנה: אין לי לא יכולות מיוחדות, וגם מעולם לא הייתי מעורבת בקהילה. אי לכך, אף אוניברסיטה יוקרתית לא תעדיף אותי על פני מישהו אחר. זה הדאיג אותי כל כך עד כדי כך שבייתרת היום, פשוט רשמתי מה שהמורה אמרה במחברת שלי באופן מכני, והמשכתי לדאוג.

אני מאוד רוצה להיות בוגרת של מוסד יוקרתי כדי שאוכל להיות גאה בעצמי, ושכל העולם יונח לרגליי. אבל כל החיים שלי חשבתי רק על עצמי והחברים שלי, בנסיון להיות מאושרת (ובהצלחה ניכרת אם יותר לי לציין) ורק עשיתי מה שהלימודים שלי דרשו ממני לעשות. ומעולם לא מצאתי לנכון לרכוש לעצמי כישורים מיוחדים, אלא אם כן אתם קוראים ללכת למכון הכושר פעמייים בשבוע (עם טיילור), לרוץ ריצות ארוכות ולרכוב על אופניים - כישורים מיוחדים.

כך שרווח לי כשפגשתי את טיילור באותו היום אחרי ששנינו סיימנו ללמוד.

„טיילור, אני מודאגת בקשר לאוניברסיטה.“ אמרתי לו.

„מדוע?“ הוא שאל.

„אין לי כישורים מיוחדים וגם אין לי מעורבות קהילתית.“

„ג'ן, את בחורה מתוקה, אינטליגנטית והאדם טוב-הלב ביותר שאני מכיר. כל מכללה תשמח לקבל אותך.“

„כך גם מרבית המועמדים האחרים שהם מקבלים, אבל בניגוד אליי, יש להם כישורים מיוחדים, ומראים קצת מעורבות קהילתית. איך אני הולכת להשיג את כל זה עד סוף השנה?“

„טוב, אולי כדאי שתנסי.“

„לנסות מה?“

„לרכוש כישור מיוחד.“ הוא אמר.

„כישור מיוחד? כמו מה?“

„תוכלי ללמוד שומרית!“

„שומרית? מה למען השם אעשה עם שומרית?“, אמרתי, מעוצבנת.

„תוכלי לדבר בעזרתה לאנשים ששפת אימם היא שומרית.“

עכשיו הייתי מרוגזת. „הם כולם מתים!“

„בסדר. בסדר. מה בדבר לטינית או עברית או יוונית?“

„תודה, אבל יש לי מספיק בעיות ללמוד ספרדית.“

„‪Si, comprendo.‬“ אמר טיילור. „בסדר. בסדר. אני יודע - למה לא תעזרי לעניים או מה שלא יהיה? אולי את רוצה לחנוך ילדים עם קשיי לימוד?“

„טוב…“ חשבתי לרגע, „טיילור, אתה סתם זורק הצעות בצורה אקראית.“

טיילור חשב לרגע.

„מה דעתך שתעשי משהו שאוכל לעזור לך בו ושאתחבר אליו וגם תחום שאני מכיר אותו טוב. ג'ן, מה דעתך ללמוד להיות האקרית של קוד פתוח?“

בעקבות דיבורים עם טיילור, ידעתי כבר ש„האקר“ אינו בהכרח פורץ מחשבים, אלא מישהו שיוצר ומשיג דברים עם הרבה תשוקה. אז אמרתי לו:

„האקרית של קוד-פתוח? אתה יודע היטב שיש לי פוביה למחשבים.“

„ג'ניפר, יש לך פוביה למחשבים עכשיו, אבל יכול להיות שתוכלי בסופו של דבר ללמוד לחבב אותם. מה האפשרויות האחרות שלך? להיות האקרית של אלקטרוניקה כמו ג'ונתן?“

ג'ונתן הוא החבר שלי מאז תחילת כיתה י״א. הוא החבר הטוב ביותר שהיה לי אי פעם. הוא אובה לבנות מכונות מחוטים, בטריות ורכיבים רבים רבים אחרים. הוא וטיילור נעשו חברים מאוד טובים.

„אלקטרוניקה? אתה יודע מספיק טוב שיש לי שתי ידיים שמאליות, עם דברים שכאלה.“

„אבל את איטרת יד ימינך, ג'ן!“

„אז יש לי שתי ידיים ימניות! טיילור, האם אנחנו הולכים לריב על סמנטיקה עכשיו?“

„טוב, אבל ג'ניפר,“ והוא אחז את ידיי, „אני רוצה שיותר תתקשרי למה שאני עושה.“

„הממ…“ אמרתי. התחלתי לחוש אשמה ובלבול ורגשות רבים אחרים. „בסדר“ אמרתי „אני אהיה האקרית של קוד פתוח. או לפחות אנסה. אז… האם אתה תתן לי שיעורים פרטיים וכן הלאה?“

„כן, למה לא?“ הוא אמר, „חכי רגע! אני חושב שיש לי רעיון יותר טוב. בואי איתי.“ הוא אמר לי, והתחיל ללכת בהמשך המסדרון.

התלוותי אליו במשך מסדרונות אחרים, ואז נכנסתי איתו לחוות מחשבים. שם הוא הלך לעבר מישהו שישב שם (שנראה כמו נערה) עם שיער סגול (!).

„הי!“ הוא אמר לה.

„היייי…“ שמעתי קול נשי מתלהב. „מה מביא אותך לכאן?“

„ג'ן, בואי לכאן בבקשה. הכיר את איב סיגל, שאוהבת להיקרא ‚אריסה‘ (Erisa). אריסה, סיפרתי לך על ג'ניפר.“

התבוננתי באריסה הזאת. השיער שלה היה צבוע בסגול, היא הייתה מאופרת יתר על המידה, והבעת הפנים שלה הייתה מחרידה. אתם זוכרים את הפרק ב„סברינה - המכשפה הצעירה“ בה סברינה הופכת את עצמה לפאנקיסטית? היא נראיתה רק מעט טוב יותר מזה.

„שלום“ אמרתי בחשש.

„המממ…“ הפטירה אריסה, „את קצת יותר מדי אלגנטית לבית-הספר הזה, הלא כן? אני מכירה את הטיפוס שלך. הרשי לי לנחש: את תלמידה מצטיינת, נכון?“

„כן,“ השבתי.

„את מתעמלת הרבה.“

נעשיתי מודאגת: „כן.“

„את מקשיבה ללהקות האלו שנערות אוהבות כמו NSync, All Saints, Backstreet Boys, בריטני ספירס ו…“

„האמת היא…“, רציתי לומר שאני לא כל כך אוהבת את NSync.

„כן, Atomic Kitten! החתיכות האלו הן הגרועות מכולן.“

כיצד היא יודעת שיש לי את כל התקליטורים שלהן?

„בנוסף לכל זה, את ילדה טובה, מעולם לא הפרת שום כללים, ההורים שלך גאים בך, את צופה בסדרות כמו 'חברים' ו'סיינפלד' ו'סברינה'. איכככ… אני מה זה מתעבת את מליסה ג'ואן הארט…“

לא יכולתי לעמוד בזה יותר. היה נראה שהיא ידעה הכל אודותיי. התחלתי לבכות ועזבתי את החדר לכיוון המסדרון. בקושי שמתי לב שכל האנשים בחוות המחשבים הסתכלו בי.

טיילור יצא גם הוא ובא אליי. הוא חיבק אותי והרגיע אותי.

„האם אני ריקנית בדיוק כמו שהיא מתארת?“ שאלתי אחרי שהפסקתי לבכות.

„ג'ן, אל תקחי את אריסה ברצינות. היא מעט מרדנית, וככל הנראה יש לה משהו נגד העולם בכלל והתרבות הפופולרית בפרט.“

„למה אתה רוצה שהיא תחנוך אותי בשפצור?“

„מפני שהיא בת, כך שלא תהיה לך דעה קדומה.“

„אולי היא בת, אבל נראה שהיא אינה בן אנוש.“

„בטחי בי, היא כן תהיה אנושית, אחרי שתכירי אותה יותר טוב. ואחרי שלה תהיה הזדמנות להכיר אותך.“

„האם לא תוכל למצוא בת האקרית אחרת כדי שתחנוך אותי?“

„ג'ניפר… היא ההאקרית הכי טובה ברדיוס של 10 קילומטרים ואחת ההאקרים הטובים ביותר שאני מכיר, זכרים או נקבות. היא האדם הטוב ביותר שאני יכול לחשוב בשביל זה.“

„טוב,“ אמרתי לו, „אני אתן לזה הזדמנות.“. הדברים שאת עושה כדי להתקבל לאוניברסיטה.

נכנסנו שוב לחדר, וטיילור ואני ניגשנו לאריסה.

„אריסה, ג'ניפר כאן רוצה ללמוד כיצד להיות האקרית של קוד-פתוח.“

„היא?“ היא חייכה חיוך מזויף, „לשם מה?“

„כדי להתקבל למכללה טובה יותר.“ אמרתי.

„את רוצה לקחת חלק בפעילות אלטרואיסטית טהורה למען מטרה אנוכית? אין בעייה, אני לא אשפוט אותך על זה.“

„הממפף.“ הפטרתי לעברה.

„בכל מקרה, אם את רוצה שאחנוך אותך, זה יעלה לך. התוכנה שלי היא חופשית, חברה, אבל הזמן שלי אינו חופשי. 20 דולר לשעה. ובטחי בי, אני כמעט לעולם לא דורשת כל כך מעט. אני רק עושה זאת כטובה לטיילור כאן.“

„20 דולר זה סביר, אני מניחה.“ אמרתי לה.

היא פתחה את התרמיל שלה, הוציאה את רשימת התלמידים של בית הספר, אמרה „ג'ניפר?“, (אמרתי „ריימונד“), ובדקה את כתובתי. „חחח“ היא אמרה, „רחובות אחדים מהבית שלי.“ היא רשמה את שמי במחשב כף יד שהיה מונח על שולחן המחשב.

„עכשיו למעט שיעורי בית. גשי לאינטרנט וקראי את 'איך להיות האקר' מאת אריק ס. ריימונד. אני אקפוץ לבית שלך בעוד יומיים, ואדריך אותך בתהליך ההתקנה של 'לינוקס מנדרייק'. פרגיות אוהבות את מנדרייק, ואף על פי שאני משתמשת בדביאן, קרוב לוודאי שמנדרייק תהיה הבחירה הטובה ביותר בשבילך.“

„תודה“, אמרתי. דאגתי לזכור את משאב הרשת הנדון, לחצתי את ידה של אריסה, ויצאתי מכיתת המחשבים.

למחרת, ניגשתי לטיילור באחת ההפסקות, כשאני מחזיקה תדפיס של אותו מסמך, „איך להיות האקר“. הייתי מאוד מעוצבנת, ורציתי להתייעץ עם טיילור בנידון.

„טיילור,“ אמרתי, מבלי לומר לו שלום, „מה לעזאזל האריק ריימונד הזה רוצה ממני?“

„מה לדעתך בעייתי במה שכתב?“

„בוא נראה: משחקי גילום תפקידים - אתה יודע שאני שונאת אותם.“

„את לא צריכה לאהוב משחקי גילום תפקידים, כדי להיות האקרית.“

„או מדע בדיוני. אני מעדיפה ספרים הומוריסטיים וריאליזם.“

„זה לא יעשה אותך פחות גיקית של מחשבים.“

„הנה דבר נוסף:“, אמרתי כשאני עוברת על המסמך, „'זן או אומנוית לחימה'. אתה יודע שעצם המחשבה של לפגוע במישהו אחר גורמת לי לחלחלה, ושאני מכה כמו בת.“.

„מכה כמו בת?“, אמר לי טיילור, „יודעת מה - הנה היד הפתוחה שלי. הכי בה חזק ככל האפשר עם האגרוף שלך. בוא נבדוק אם מה שאת טוענת נכון.“

„באמת?“ אמרתי כשאני מסתכלת על כף ידו הפתוחה.

„כן. אני מוכן.“

משכתי את ידי הימנית, והיכיתי את כף ידו חזק ככל שיכולתי. טיילור קרא „אווו'“ ושפשף את ידו השמאלית עם הימנית. אז אמר מתוך כאב ניכר, „שכחת שאנחנו הולכים פעמיים בשבוע למכון הכושר.“

„אה כן… אימון במשקולות… ודברים אחרים. אתה בסדר?“

„אני אהיה בסדר.“, הוא אמר כשהוא משחרר את ידו השמאלית. „אבל אני לא חושב שאת מכה כמו בת. זיכרי זאת במקרה שאי פעם תהיי מעורבת בקרב פרגיות.“

„חחח“, חייכתי, „אז אני קצת חזקה. אז מה? אני עדיין לא רוצה ללמוד אומנויות לחימה.“ אמרתי. „ואיזו מין שפה זאת 'פייתון'. מי ירצה לקרוא לשפה על שם נחש?“

„טוב, עד כמה שאני מכיר את אריסה, היא קרוב לודאי תלמד אותך פרל במקומה.“

„אבל ריימונד אומר שם…“

„ESR (כך אנו מכנים את אריק ס. ריימונד) הוא בחור נחמד מאוד, אבל יש לו מספר רב של בעיות אופי. אחת מהן היא שהוא פייתונאי שמבקר את פרל באופן לא-רציונלי למדי. אריסה למדה פרל כשפה הראשונה שלה מבין השפות שמכונות 'שפות התסרוט', והיא עדיין מעדיפה אותה על פני פייתון. היא גם אמרה לי שמישהו אמר לה פעם שהוא מעדיף ללמד אנשים פרל בהתחלה, מפני שזאת שפה שהם יכולים להתבטא בה.“

„טוב, אני גם זוכרת פסקל מהתקופה שלמדתי אותה,“ אמרתי „אז אני מניח שאהיה בסדר.“

„ג'ן, “הוא אמר לי כשהוא מחזיק את ידי, „אני בטוח שתסתדרי.“

אריסה באה לבית שלי ביום שבת. אח שלי ענה לדלת, היה בהלם וקצת פחד מהדרך בה נראתה. אחרי שהתייעץ איתי, אמרתי לו שהכל בסדר, וליוויתי אותה לחדרי.

אריסה הביאה עימה את התקליטורים של הפצת הלינוקס (הם היו צרובים) ואמרה שאוכל להשאיר אותם אצלי. „לפני שנתחיל, הרשי לי להתחיל את חלונות ולבדוק את תצורת המחשב ודברים כאלה,“ היא אמרה.

„וואוו!“ היא אמרה יותר מאוחר, „65 גיגות פנויות מתוך 80? את בטוח לא מנצלת את המכונה הזאת יותר מדי. טוב, זה יתן לנו די והותר מקום כדי להתקין לינוקס.“

„אוקיי, “ היא אמרה, „עכשיו, שבי את ליד המחשב, והתקדמי בתהליך ההתקנה. קראי את ההוראות ואמרי לי מה את חושבת שיש לעשות. אני אדריך אותך כיצד להתקדם בהמשך במידת הצורך.“

„בסדר,“ אמרתי והחלפנו מקומות.

טוב, מלבד הקטע בדבר חלוקת הכונן הקשיח למחיצות שקצת בלבל אותי, הכל היה מובן למדי. אזי אריסה הורתה לי לאתחל את המחשב.

אחרי שאתחלתי את המחשב, הוא הציג תפריט גרפי נחמד ששאל אם אני רוצה להריץ את לינוקס או את חלונות. באופן טבעי, בחרתי בלינוקס. לאחר מכן, הופיעו מספר רב של הודעות על המסך (אריסה אמרה שאפילו היא לא מבינה את כולן), ואז קיבלתי את שורת הכניסה, שביקשה ממני את שם המשתמש שלי.

„אוקיי,“ אמרה אריסה, „רשמנו לפנינו את שם המשתמש והסיסמה שלך ואת סיסמת משתמש העל (root). המשתמש רוט יכול לעשות ככל העולה על רוחו, כך שזה רעיון גרוע במיוחד להשתמש בו כל הזמן. כאשר אני התחלתי להשתמש בלינוקס כמוך, עבדתי כל הזמן בתור משתמש העל, אבל לא כדאי לך לחזור על הטעויות שלי.“

„הא,“ צחקקתי. „טוב, אני רק אכניס 'jennray' כאן ו-'schrodinger6590' כאן. בסדר?“

„כן.“

לאחר מכן, הדבר הזה שקוראים לו KDE עלה („KDE הוא שולחן-העבודה מספר אחת לפרגיות.“), והציג מסך אתחול חביב. אחריו, נגלה לפני מסך העבודה.

„וואוו!“ אמרתי, „זה יפהפה“. וזה אכן היה כך: האייקונים היו מוחלקים ונאים, לחלונות היו עיטורים יפים - המערכת הזמינה אנשים לשחק בה. הבנתי שהתפריט עם הכוכב הייתה המקבילה לתפריט ה„התחל“ של חלונות, והתחלתי לדפדף בתפריטים ולהזניק יישומים.

„עצרי ברגע זה, חברה!“ נהמה לעברי אריסה, „אינך משלמת לי לשחק בלינוקס בזמני. תני לי להראות לך מספר דברים.“

היא הראתה לי כיצד לגשת לשני מרכזי הבקרה (אחד בשביל שולחן העבודה, והשני לכלל המערכת.), כיצד לסייר ולנהל קבצים באמצעות מנהל הקבצים (היה לו אייקון חמוד של בית), והיא הסבירה על עורך הטקסט „Kate“ ומדוע עורכי טקסט באופן כללי הינם שימושיים ביוניקס. (“לינוקס שייכת למשפחה גדולה של מערכות הפעלה, בעבר ובהווה, המכונות יוניקסים, שיש להן הרבה מן המשותף. כך שאל תיבהלי אם את שומעת את המונח 'יוניקס'.”)

לבסוף היא חיפשה בגוגל ובווב מספר משאבים טובים לעריכת HTML. היא שמרה את כולם כסימניות בדפדפן הרשת ואמרה:

„כעת, שיעורי הבית שלך לשבוע הבא הם להכין דף בית בשביל עצמך, לאחר שקראת את כל מה ששמרתי בסימניות עבורך (ייתכן שגם כדאי תוך כדי שאת קוראת אותם). מכיוון שאת ילדה כזאת לא מעניינת, את בטח תרצי למלא אותו עם דברים שאת אוהבת, קישורים חסרי תוכלת, ושבחים אודות נערות הפאוור פאף (Power Puff Girls). אבל אני לא אשפוט אותך. רק וודאי שיש בו הרבה תוכן.“

„האם סיימת להעליב אותי?“ שאלתי.

„לעת עתה“, והיא חייכה חיוך מרושע, „אראה אותך בסוף השבוע הבא.“

„ביי!“ אמרתי ושילמתי לה עבור הזמן שלה.

עושה רושם שהיא בהחלט הבינה בכל הנושא הזה, אבל הדרך בה היא העבירה אליי את המסר הייתה מוזרה.

„אני שונאת אותה, אני בפירוש ובאופן מוחלט שונאת אותה.“ אמרתי לג'ונתן. (שכאמור היה החבר שלי).

שנינו ישבנו במסעדה נחמדה, אוכלים ארוחת ערב רומנטית. ובכל זאת, לא יכולתי לחשוב על משהו יותר נעים להביא לדיון מאשר אריסה והגחמות שלה.

„ג'ן, עושה רושם שטיילור מחבב אותה, אז היא קרוב לודאי לא גרועה עד כדי כך. אולי היא רואה אותך רק כסטראוטיפ.“

„טוב,“ אמרתי לו, „אני לא מתכוונת להפסיק לאהוב את אטומיק קיטן רק מפני שהיא חושבת שהן להקה שחביבה על נערות. ואני נערה למען השם!“

„יש לי רעיון יותר טוב: מדוע לא נסי להוכיח לה שאת מוכשרת כמתכנתת? ככל הנראה היא מחבבת את טיילור, למרות העובדה ששנינו יודעים שהוא אוהב את אטומיק קיטן וכל שאר הלהקות הנשיות בדיוק כמוך.“

„טוב, אולי אתה צודק. נשאר לי עוד מעט זמן בסוף השבוע הזה, ואוכל לנסות ללמוד HTML ולסיים עם רוב דף הבית שלי. אני חושבת שהשבוע הבא לא יהיה כל כך עמוס ולכן אוכל לערצב אותו עוד יותר.“

„נכון, אולי כך תשיגי את ההערכה שלה.“

וכך עשיתי. למדתי HTML (Hyper Text Markup Language) ואת שפת גליונות הסגנון CSS המתלווה אליה ויצרתי עמוד בית עם:

  1. מעט מידע אודותיי. הביוגרפיה שלי, וקורות החיים שלי.

  2. תמונות שלי ושל המשפחה שלי.

  3. מספר בדיחות וציטוטים שחביבים עליי.

  4. קישורים לספרים שאהבתי.

  5. קישורים לעמודי הווב של חברים.

  6. המלצות וקטילות למספר סרטים שראיתי.

  7. דפים אחדים על בנות הפאוור פאף, אטומיק קיטן ובריטני ספירז. (הוספתי אותם כדי להתגרות באריסה.)

כל זה היה עם סגנון טוב. (שיחקתי עם הצבעים בלי הפסקה, כדי שיצאו כמו שצריך.) זה היה דווקא מאוד כיף, ומצאתי את עצמי עובדת על זה, כאשר נמאס לי לעבוד על שיעורי הבית.

לבסוף, היה לי הרבה מה להראות. כאשר הגיע יום שבת, הראיתי את זה לאריסה.

„לא רע.“ היא אמרה, „לא רע בכלל. תוכן טוב, סגנון נחמד; תיוג נחמד וחוצה-מערכות. דאגת שהכל יהיה תקין, נכון?“

„כן.“

„מצוין. עכשיו בואי נעלה את זה לשרת. יש לי מקום פרטי משלי באינטרנט, עבורו אני משלמת כסף טוב. אתן לך שם חשבון, אם תבטיחי שלא לנצל אותו לרעה. רק רגע! אם לחשוב על זה, לא יכול להיות שמישהי כמוך תדע כיצד לנצל את זה לרעה.“

„המממפפפף…“ הפטרתי.

„בכל מקרה, תני לי לשבת מול המחשב לרגע.“

החלפנו מקומות והיא פתחה חלון מוזר מלא בטקסט בעימוד אחיד, הקלידה מספר פקודות מוזרות, ואחרי כעשר דקות, היא אמר: „הנה לך. שם המשתמש שלך הוא 'jennray' והסיסמה שלך היא אותו דבר כמו על המחשב הזה.. כעת, אני אכתוב תסריט שיעלה את אתר הבית לשרת, אחרי שרק תקלידי את הסיסמה. כרגע קחי זאת כמובן מאליו. יותר מאוחר, אני אסביר לך מה הוא עושה, אבל יש לנו עוד הרבה מה להתקדם לפני זה.“

התחלתי לחבב אותה.

„עוד משהו - קבוצת משתמשי הלינוקס שלנו (או LUG בקיצור) נפגשת כל יום רביעי ראשון ושלישי בחודש ב-17:00 באוניברסיטה הקרובה. כדאי שתבואי ושתהיה לך הזדמנות ללמוד את לינוקס יותר לעומק על ידי האזנה למצגות שאנשים נותנים שם.“

וואו! לאנשי הלינוקס האלה אין משהו יותר טוב לעשות פעמיים בחודש מאשר ללכת למצגת עליה. אבל אז חשבתי על לסיים תואר במקום חביב כמו הארוורד או ברקלי ואמרתי: „אוקיי, אני אבוא.“

„חחח, הבחורות האחרות שם יותר דומות לך מאשר לי.“

„איזו הקלה.“

„אני מתארת לעצמי שאת מרגישה כך, חברה!“

„שמי הוא ג'ניפר.“

„שמעי, בלונדי, אין אפשרות שיהיה לי פחות אכפת ממך או מכל התרבות והערכים שאת מייצגת. אני בסך הכל גיקית שמנסה לשפר את העולם. מה את עשית למען העולם לאחרונה?“

„הא“, הפטרתי לעברה „לפחות לי אכפת מספיק מעצמי להתלבש כמו שצריך, ולהראות במיטבי, ושיהיה אכפת לי מאנשים אחרים. את, לעומת זאת, גורמת לי להיות אומללה, אז אינני יכולה לקרוא לזה בכנות לעשות את העולם טוב יותר.“

„ביש מזל, בלונדי. הרגשות שלך אינם עובדות, ואת לא יכולה לתבוע אותי על זה שאני מאמללת אותך. יש לי חברים רבים שעושה רושם שאני משמחת אותם בצורה ניכרת.“

„מי, כמו החבר שלך?“

„אין לי חבר וגם לא היה לי כבר זמן רב. אבל אני עדיין יוצאת עם בנים.“

„האם הם מתקשרים אלייך חזרה?“

„בדרך כלל לא, וזאת מפני שאני מבקשת מהם שלא להתקשר אליי.“

„את טיפוס עלוב.“

„לפחות אני לא צריכה את עזרתך בללמוד כיצד להיות האקרית.“

„מה שמזכיר לי,“ היא הוסיפה, „אם את רוצה לקבל את מלוא כספך, כדאי שנמשיך בשיעור במקום להחליף בינינו האשמות הדדיות. הנוכל להמשיך?“

הפסקתי לחבב אותה אחרי התפנית הזאת של השיחה בינינו.

החלטתי ללכת למפגשי קבוצת הלינוקס האלה. וכך ביום רביעי לאחר מכן, טיילור ואני נסענו באוטובוס לאוניברסיטה הקרובה, ונכנסנו לחדר בו התקיים האירוע. מייד לאחר שנכנסנו, בחור אחד שלבש חולצה עם פינגווין עליה ומכנסיים קצרים אמר, „אהלן טיילור“ וכשהתקרבנו הוסיף „אז מי החתיכה?“.

הסמקתי, ואז הושטתי את ידי ואמרתי „ג'ניפר ריימונד“. הוא לחץ את ידי ואמר „ג'ף בורטקובסקי.“

„האם את חדשה כאן?“ שאל ג'ף.

„כן,“ אמרתי. „אני ידידה של טיילור ותלמידה של אריסה.“

„נחמד. אריסה היא האקרית ממדרגה ראשונה (יהיו מגרעותיה אשר יהיו). רק שימי לב שאל תיבהלי אם חלק מהבחורים כאן יתחילו איתך. רובם הם הטרוסקסואלים ומרבית הבחורות במועדון הזה כבר תפוסות.“

„זה בסדר גמור. אני רגילה לכך שבנים מתחילים איתי. אני מניחה שאנשי לינוקס אינם שונים. אבל יש לי כבר חבר נחמד ואכפתי, אז אני מפסיקה את הגישושים האלה בנועם.“

„מה הוא עושה?“

„הוא גם כן עדיין לומד בתיכון. מתעסק הרבה באלקטרוניקה.“

„אלקטרוניקה? וואוו, זה מרשים. האקרים של חומרה הינם מדרגה אחת מעל האקרים של תוכנה. אני מתכוון, אנחנו האקרי התוכנה כותבים קוד והוא יכול לרוץ בכל מקום שבו יש ל-GCC קצה אחורי. הוא יעבוד, ואם הוא לא יעבוד, זה כמעט בטוח האשמה של מה שנמצא מעל לחומרה. האקרים של חומרה… הם מתמודדים עם העולם הפיזי, בו חיווט שגוי אחד יכול לפתוח תיבת פנדורה שלמה של נזק. אם אנחנו מגניבים, אז הם על-מגניבים.“

„מה זה 'GCC' ומה הם הקצוות האחוריים שלו?“

„ובכן,“ אמר טיילור, „GCC הוא מהדר שאינו כל כך מהיר, לא מחולל קוד מדהים, אבל הוא אחד משבעת הפלאים של העולם המודרני.“

„אם כך - למה?“ שאלתי.

„מפני שהוא יכול לרוץ בכל מקום, ולהדר קוד לכמעט כל ארכיטקטורה, ויש לו הרבה מאוד הרחבות שימושיות, והוא יכול להדר מספר רב של שפות, והוא יכול להדר מסביבה אחת לסביבה זרה והוא קוד פתוח. את הגלעין של לינוקס, למשל, אפשר להדר רק באמצעות GCC.“

„אני מבין שאת לא מתכנתת.“ אמר ג'ף.

„טוב, למדתי פסקל במשך שנתיים בתיכון. לא ממש יכולתי להביא את עצמי למצב בו אני ממש מתלהבת ממנה. והיו לי דברים יותר טובים ללמוד בבית-הספר.“

„כן, פסקל היא שפה מאוד לא סקסית, אם את שואלת אותי. ובנוסף, אני חושב שתכנות זה לא משהו שניתן ללמוד בבית הספר. יש כאלה שהינם מתכנתים טובים יותר אחרי שנה אחת, מאשר רבים אחרי 10 שנות נסיון. זה תלוי הרבה בגישה שלך.“

„המממ…“ עניתי, „אני מודה שהסיבה היחידה שבגללה אני רוצה להיות האקרית עכשיו, היא מפני שאני רוצה שיהיה לי משהו טוב להשוויץ בו כדי להתקבל לאוניברסיטה טובה. אבל אני מודה שליצור לעצמי דף בית היה כיפי.“

„במקרה הזה, ייתכן שבסוף תלמדי לאהוב שפצור. במקרה שלא, אני מציע שתמצאי משהו אחר לעשות, שאת כן מחבבת. אנשים שאין להם תשוקה לעבודה שלהם, הינם כמעט אף פעם לא האקרים טובים.“

אחרי ששמעתי את זה, נעשיתי קצת מודאגת, אב רק אמרתי „כן, ברור.“

באותו הרגע, אריסה נכנסה לחדר. היא הסתכלה מסביבה, ולבסוף הסתכלה עליי. „ג'ן, באת בסוף!“. (אתם מאמינים? היא קראה לי „ג'ן“!) „כן,“ השבתי, „אני, טיילור, וג'ף שוחחנו כאן בניחותא.“

„שלום, חבר'ה!“ אמרה אריסה, כשהיא ניגשת אלינו.

„ג'ן כאן מאוד לא מבינה בלינוקס, אבל היא בעצם מתמידה למדי, אז ייתכן שהיא תהיה leet haxor במוקדם או במאוחר.“

לא הבנתי למה הכוונה ב„leet haxor“ אבל הנחתי שזה קרוב לודאי משהו טוב. טיילור וג'ף צחקו.

החומר של המצגת היה מתקדם מדי עבורי, אבל טיילור, שלידו ישבתי, היה מספיק מתחשב כדי להסביר לי דברים אחדים. לבסוף הבנתי או שיערתי שהבנתי את רוב מה שהלך שם.

בזמן ההפסקה, שמתי לב שבחור אחר הקליד בהתלהבות מההמחשב הנייד שלו וכל הזמן השתמש בעכבר. ניגשתי אליו, וראיתי שהיה על מסך המחשב שלו חלון שחור גדול שהיה כתוב עליו „XChat“ בכותרת, והרבה טקסט מוזר במה שנראה כמו שיחה.

„האם אתה מדבר עם מישהו?“ שאלתי אותו.

„למעשה, כן. קוראים לזה IRC - Internet Relay Chat (= שיחת אינטרנט ממסרית). זה למעשה מאוד שימושי כדי לפתור בעיות אקראיות שנתקלים בהן, אבל זה גם עלול להיות מאוד ממכר.“

„תוכל להראות לי בבקשה כיצד להשתמש בזה?“

„אני מניח.“

ככל הנראה, מתחברים לשרת, ואז מצטרפים לכל מיני „ערוצים“, שהם שם מפואר לחדרי-שיחה, ואז מדברים על ידי הכנסת טקסט בשורת הכנסת טקסט קטנה. ניתן גם ליזום שיחה פרטית ולעשות דברים אחרים. לדעתי, עצם העקרון בזה היה מעניין.

„והאנשים שאת מדברת אליהם, יכולים להיות מהצד השני של העולם.“ הוא אמר. „בנוסף, אני ממליץ על פרינוד (Freenode) למרבית הצרכים. זאת רשת IRC נחמדה מאוד. הנה, אשלח לך את ההפניה אליה בדוא״ל.“

טיילור, אריסה ואני נסענו באוטובוס הביתה. בדרך, טיילור ואריסה בילו את זמנם בלדבר על מחשבים וחדשות המיחשוב, כאשר אני חששתי יותר מדי להפריע את השיחה שלהם ולשאול על מה בדיוק הם דיברו.

בפעם הבאה שאריסה באה אליי כדי לחנוך אותי, היא הראתה לי מספר מדריכים של פרל (טיילור צדק!) והתחילה להסביר לי כיצד לתכנת. כשיעורי בית, היא נתנה לי עמוד שלם של תרגילים.

הסתבר שבתרגיל אחד, שכלל הרבה עיבוד טקסט ו„ביטויים רגולריים“ (כפי שקוראים להם) היתה שגיאה, ולא יכולתי למצוא אותה. שקלתי להתקשר לטיילור, אבל אז חשבתי שאולי ה-IRC הזה יוכל לעזור.

אז התחברתי לפרינוד והצטרפתי לערוץ ‪#perl‬. הנה מה שהתרחש שם אחר-כך:

אתם כרגע מדברים בערוך ‪#perl‬

הנושא עבור ‪#perl‬ הוא: ברוכים הבאים ל-‪#perl‬ :: אל תציפו את הערוץ, השתמשו ב- http://sial.org/pbot/perl/ כדי להראות לנו קוד. זהו ערוץ לעזרה בפרל , אנא שאלו את שאלתכם. :: ניתן למצוא את אתגר גולף הפרל החדש ביותר ב- http://terje2.perlgolf.org :: הגרסה האחרונה של פרל היא 5.8.5

  • jennray: שלום לכולם!

  • rindolf:אז כפי שאמרתי, לא היה לי נסיון משמעותי עם ה-BSDים, אז אני לא יכול להגיב.

  • rindolf: jennray: הי!

  • jennray: האם תוכלו לעזור לי בלדבג קוד שכתבתי? אני מנסה ללמוד פרל.

  • rindolf: כמובן. רק אל תדביקי אותו כאן. עשי שימוש ברובוט ההדבקה.

  • rindolf: perlbot: nopaste

  • perlbot:הדביקו את הקוד שלכם כאן ו-‪#perl‬ תוכל לצפות בו: http://sial.org/pbot/perl

  • jennray: אוקי דוקי.

  • rindolf: jennray: אני רואה ב-/whois שלך ששמך הוא “ג'ניפר ריימונד”.

  • rindolf:אז את בת?

  • jennray: כן, אני בת.

  • rindolf: jennray: נחמד. לעולם לא יחסרו לנו פרלאיות ממין נקבה.

  • rindolf:יש לנו עוד מישהי שבאה לכאן באופן עקבי בשם “בת'”. אולם, בניגוד אלייך, היא מאוד מתמצאת בפרל.

  • jennray: :-)

  • rindolf:בנוסף, הבחורים כאן מפלרטטים איתה כל הזמן. (והיא מפלרטטת בחזרה.)

  • jennray:טוב, לי יש חבר.

  • rindolf:וכך גם לבת'.

  • beth הצטרפה ל-‪#perl‬

  • rindolf: jennray: מדברים על החמור!

  • rindolf: ‪BETH!‬

  • beth:רינדולף! מה שלומך?!

  • rindolf: jennray: משהו שאת צריכה לדעת על בת' הוא שתמיד יש לברך אותה באותיות גדולות.

  • jennray: חה חה.

  • rindolf:‫beth: jennray מנסה ללמוד פרל ויש לה מעט קוד שגוי. jennray: האם תוכלי בבקשה לשלוח אותו לרובוט ההדבקה עכשיו?‬

  • jennray: כן, בסדר.

  • pasteling: “jennray” ב-127.0.0.1 הדביקה “קוד שגוי” (16 שורות) ב http://sial.org/pbot/3326

  • beth: הממ… jennray את בטוחה שאת רוצה להשתמש ב-‘*’ בביטוי הרגולרי על התו האחרון ולא על כל המחרוזת?

  • jennray:רגע! זה משפיע רק על התו האחרון?

  • rindolf:כן. את צריכה לאגד את זה באמצעות (?:mystring) או ללכוד את זה באמצעות (mystring)

  • jennray: מנסה…

  • jennray: יש! זה עובד!

  • jennray: תודה, beth ו-rindolf!

  • beth: אין בעייה. אני כאן כדי לשרת.

  • rindolf: beth++

  • jennray:בכל פעם שמישהו עוזר לך, רצוי שתגדילי את הקרמה שלהם בכך שתאמרי את כינויים בתוספת פלוס-פלוס.

  • jennray:אה, בסדר.

  • jennray: beth++

  • * beth מחבקת את jennray

אריסה המשיכה לחנוך אותי, והמשכתי ללמוד דברים חדשים. פרל היא בפירוש שפה ענקית ויש לה הרבה ניואנסים. לבסוף, אריסה אמרה לי שאני מספיק שולטת בה כדי לתרום למיזמי קוד פתוח. היא המליצה לחפש מודולים מעניינים של סיפאן (CPAN = Comprehensive Perl Archive Network), להוסיף בדיקות אוטומטיות, למחוץ באגים, ואולי אפילו להוסיף להם תכונה אחת או שתיים.

אז זה מה שעשיתי, וכך מצאתי את עצמי תורמת למודולים שונים. אזי, יום אחד, אריסה ניגשה אלי בזמן שהוצאתי דברים מהלוקר שלי. „ג'ן,“ היא אמרה, „סיפרתי לאמא שלי עליך , ועכשיו היא דוחקת בי להזמין אותך לארוחת ערב בבית שלי. האם את מוכנה לבוא?“

„בודאי! אשמח לבוא.“ אמרתי לה.

„מצוין, זה ייתן לך הזדמנות לראות את המחשב שלי ואני אראה לך מה היא סביבת עבודה של גברים אמיתיים ונשים אמיתיות. לא הסביבה הסיסית שאני המלצתי לך להתחיל איתה.“

„חחח.“ אמרתי וחייכתי.

קבענו למחרת ב-19:00. אי לכך, למחרת, לבשתי אחדים מהטובים בבגדי והתכוננתי לכך במשך שעתיים. כאשר הבטתי בעצמי במראה, אמרתי לעצמי שקרוב לודאי שהייתי נראית טוב יותר מאריסה עם הרבה פחות מאמץ. וכך הלכתי לביתה של אריסה.

אריסה ענתה לדלת. בהביטי בה, ראיתי שצדקתי - היא אכן נראיתה נורא. „היי ג'ן,“ היא אמרה, „היכנסי בבקשה.“.

„אני יכולה להזהיר אותך שהמשפחה שלי אוהבת לפנות אלי בתור 'איב'. לי זה לא מפריע עד כדי כך, אבל כדי להימנע מהרגלים רעים, כדאי שתפני אליי בתור 'אריסה'.“

„אוקיי. מדוע שינית את שמך מלכתחילה?“

„טוב, לכל אדם יש את הזכות לבחור את השם שלו. ההורים שלי קראו לי 'איב' כי הם רצו שם עברי נחמד. לעומת זאת, אני מנסה להיות ייחודית ואינדיבידואליסטית, אז שיניתי את שמי.“

„אני לעולם לא אשנה את שמי. אני אוהבת אותו מאוד.“

„חברה, זאת את שנכנעת לחברה, לא אני.“

או אז שמתי לב לנער צעיר (לבוש באופן נורמלי לחלוטין) יורד מהמדרגות. הוא הסתכל עליי, ואמר, „איב, האם זאת ג'ניפר?“.

„אכן.“ הפטירה אריסה.

ניגשתי אליו ואמרתי „ג'ניפר ריימונד! נעים מאוד להכיר אותך. האם אתה אחיה של אריסה?“

„כן,“ הוא אמר, „שמי הוא דניאל סיגל.“

„נעים מאוד להכיר אותך, דניאל.“

„נעים מאוד להכיר אותך גם כן, העלמה ריימונד.“

„היי, תוכל לקרוא לי ג'ניפר.“

הוא נראה מעט מבולבל, ואחרי שניות אחדות אמר „שיהיה.“ ורץ לחדר אחר.

אריסה פנתה אליי: „טוב, כמארחת טובה, הרשי לי לספר לך מה יש לעשות כאן. בטרקלין יש לנו משחקי וידאו, נגן DVD ונגן וידאו. המשפחה שלי קנתה מבחר גדול של סרטים ומשחקי וידאו. מזה זמן רב, לא ראיתי בחיוב הרגל זה, מפני שהוא מזרים כסף למכונת התביעות של תעשיית התוכן. בכל מקרה, אין לי בעייה לעשות בהם שימוש אחרי שהם נקנו.“

„המחשב האישי שלי הוא בחדר שלי במעלה המדרגות.“ היא אמרה, „יש דברים אחדים שאני רוצה להראות לך שם.“

„אשמח לראות את החדר שלך. ולפגוש את ההורים שלך.“ אמרתי.

„טוב, בו נלך לחדר שלי עכשיו, אוקיי? ואז נוכל למצוא בידור אחר בשבילך עד שהאוכל יהיה מוכן.“

וכך הלכתי אחריה במעלה המדרגות. חדרה של אריסה שיקף את אישיותה. בעוד שהקירות היו לבנים (ומזל שכך), הוא היה מלא בפוסטרים של להקות הבי-מטאל, בפוסטרים של אקטיביזם, ובכמות רבה של ספרים (שהכריכה של חלקם הייתה מכוסה בכתב עברי). היה בו הרבה אי-סדר. באחת הפינות, עמד שולחן עם מחשב PC נחמד מתחתיו, מסך שטוח מעל, ומקלדת.

אריסה התיישבה בכסא ליד המסך ורמזה שכדאי שאשב לידה.

„הנה, זו היא דביאן - הפצה שגברים אמיתיים ונשים אמיתיות (סימן רשום) משתמשים בה. היא מתוחזקת על ידי קבוצה של אורזים ברחבי העולם, ומנוהלת על ידי ארגון, במקום על ידי אחת מהחברות המסחריות, שלא אכפת להן באמת מהמשתמשים שלהן.“

„הדבר הראשון שכדאי שתשימי לב הוא שאני נכנסת במצב של טקסט. מתחילים אוהבים את כניסת ה-X, אבל היא גורמת לבעיות רבות. אחרי שיש לך מסוף וירטואלי, תוכלי להתחיל את X-Window [= סביבת החלונות של לינוקס] באמצעות הפקודה 'startx'.“

„והנה IceWM - מנהל חלונות שימושי שלא אוכל את המשאבים של המחשב שלך כמו KDE או GNOME. יש כאלה שאוהבים את Fluxbox או מה לא יהיה אבל אני מסתדרת מספיק טוב עם IceWM.“

„מגניב,“ אמרתי. „אני מניחה שאוכל לנסות אותו. עושה רושם שהוא לא נראה מושך באותה מידה כמו KDE.“

„נכנס מראה מושך - יצאו זכרון ומהירות.“

„חי“ צחקקתי. „יש עוד משהו שאת רוצה להראות לי?“

„אני לא יכולה לחשוב על משהו ספציפי כרגע. למה לא תרדי למטה ותפגשי את המשפחה שלי? האוכל יהיה מוכן בקרוב, ככל הנראה.“

ירדתי למטה. דניאל צפה בסרט שאני ממש מחבבת, אז הצטרפתי אליו. לבסוף, אמה של אריסה קראה לכולם כדי לומר שהאוכל היה מוכן.

משפחתה של אריסה דיברה הרבה בזמן הסעודה, ואני הצטרפתי אליהם בכל זמן שהתאפשר עבורי. שמתי לב שהם קראו לאריסה „איב“ (כפי שהיא ציינה קודם לכן). האוכל היה טעים.

אחרי הארוחה, אביה של אריסה ואחיה המבוגר התנדבו לפנות את השולחן, ואמה שאלה אותי אם ארצה להסתכל על אלבומי התמונות של אריסה. „בשמחה.“ אמרתי.

בתור ילדה, אריסה הייתה סופר-חמודה. „בשל היותנו יהודים, היא גדלה עם הרבה ילדים יהודים וישראלים, ולמדה עברית מהר מאוד. היא לבסוף למדה כיצד לקרוא עברית, אפילו בלי ניקוד. חלק מחברים והקרובים הישראלים שלנו התפלאו מהשליטה שלה בשפה, ואמרו שהמבטא שלה בקושי הצביע על מקום ההולדת האמיתי שלה.“

„היא היית מאוד גאה במורשת ובתרבות היהודית שלה. הנה מספר תמונות שלה מבת-המצווה שלה.“

הבטתי בהם בעניין. „אזה מתי היא נעשתה כזאת…“

„פאנקיסטית?“ אריסה קטעה אותי, „זה בסדר - אני מכירה בעובדה הזאת באופן מלא.“

„ובכן, “ אמרה אימה של אריסה, „זה קרה בסביבות גיל 14 שלה. היא התחילה להתרחק מהחברים הרגילים שלה, להתלבש באופן מוזר, ולצבוע את השיער שלה בצבעים עזים. איננו מאמינים בלהורות לילדים שלנו כיצד לנהל את החיים שלהם, אז הנחנו לה לנפשה.“

„האם זה היה בגלל העניין שלה במחשבים?“

„הו לא,“ אמרה האם, „היא התעסקה עם מחשבים מאז שהייתה ילדה קטנה. היא נהגה להזמין את חבריה, בנות ובנים כאחד, הביתה ולהראות להם כיצד לשחק משחקים ולתכנת. זה הכל היה מאוד חברתי. איננו יודעים מה קרה בדיוק. היא תמיד הייתה מאוד אכפתית מאנשים אחרים.“

„היא עדיין כזאת…“ אמרתי.

אריסה חייכה ואז חזרה לקרוא את הספר שלה. אחרי זמן קצר, היא אמרה: „את יודעת, אני לא בדיוק מיס אלטרואיזם כאן. עד כמה שאני חושבת שמיסחור זה דבר רע, ושהעסקים הגדולים הולכים להרוס את המדינה ואת העולם בכללותו, אני עדיין חושבת שמוצרים מוחשיים ובייחוד זמן של אנשים זה משהו שלא חייבים לתת ללא תמורה.“

„נשמע הוגן,“ עניתי לה, „אני יכולה להסכים עם זה. אז מה?“

„טוב, אז לידיעתך, על-ידי זה שרק דרשתי מאנשים כסף תמורת הזמן שלי, יש לי עכשיו 20 אלף דולרים בבנק.“

„את מתלוצצת?“ שאלתי בהפתעה.

„היא לא.“ ענתה אימה של אריסה.

„כיצד הרווחת את כל זה?“

„ובכן, אמא ואבא משלמים על האוכל, הביגוד ותשלומי בית הספר שלי, אז אני לא צריכה לדאוג לגביהם. נהגתי לעבוד במהלך חופשות הקיץ עבור בתי תוכנה, ואני גם נותנת שיעורים פרטיים (כמו עבורך), אני עובדת בתור עצמאית ויש לי חלטורות אחרות.“

„אתן לך דוגמה קיצונית: יום אחד, בתחילת השגעון של האינטרנט, איש זקן אחד שלח דוא״ל לרשימת דיוור שבה הייתי חברה, בבקשת עזרה ביצירת אתר משלו (עם תמונות של הנכדים שלו, ודברים כאלה). אמרתי לו, שזה ידרוש ממני יותר מדי זמן ליצור ולתחזק את האתר עבורו, ושכדאי שהוא ילמד HTML. הסתבר שהוא גר בצד השני של לוס-אנג'לס, וכך אמרתי שאני אהיה מוכנה ללמד אותו את זה, אם הוא ישלם לי על כל הזמן שלי, כולל הנסיעות הארוכות.“

„אז הוא הסכים ואכן לימדתי אותו. זה לקח זמן רב. כפי שאת יכול לתאר לעצמך, אנשים בגילו עלולים לעיתים קרובות להקליד מאוד לאט והוא לא היה יוצא דופן מהבחינה הזאת. לאחר מכן, אחרי שהוא למד HTML, אמרתי לו שאני מוכנה לארח את האתר שלו על השרת שלי עבור תשלום חודשי קבוע. הוא הסכים.“

„כך קיבלתי כסף רב מללמד אותו ועכשיו אני מקבלת זרם עקבי של כסף ממנו. הוא ואשתו עכשיו מאוד אוהבים את העובדה שיש להם אתר ווב, והם ממלאים אותו בסקירות והמלצות של הסרטים האהודים עליהם, מתכונים, ביוגרפיות, דפי הנצחה, ודברים כאלה.“

הזלתי דמעות אחדות וניגבתי אותן עם המרפק שלי. „אריסה,“ אמרתי לה, „זה אחד הסיפורים הכי מתוקים שאי פעם שמעתי. את חייבת להיות הילדה הכי רחומה בעולם, ו…“

„אלק 'רחומה'!“, אריסה קטעה אותי, „אני דורשת כסף מהאיש הזקן המסכן הזה, במקום שרק אארח אותו על השרת שלי, בחינם.“

„אני עדיין חושבת שזה מאוד מתוק מצידך.“

„ובכן, בלונדי, בין אם אני מתוקה או לא, הזמן והמשאבים שלי אינם מפוזרים באופן חופשי. זה עולם אכזר, ואם את רוצה שיהיה מקום טוב יותר, אל תתני את זמנך לכל דורש, מפני שהוא יקר יותר מדי מכדי שיהיה חסר-מחיר.“

„חזרת ל-'בלונדי'?“

אריסה חייכה חיוך מרושע. „ג'ניפר, הסיבה היחידה שאני קוראת לך 'בלונדי' היא מפני שאני ילדה מתוקה ורחומה שממש אוהבת את צבע השיער שלך.“

ניגשתי כדי לחבק אותה. „לא לחבק!“ היא הפטירה לעברי, בעודי עוצרת ונסוגה, כשהיא חוזרת לספר שלה.

המשכתי ללמוד דברים חדשים, מדי יום. בעזרתה של אריסה, למדתי את שפת סי, (שהיא הרבה יותר סקסית מפסקל), תכנות מרושת לאינטרנט, כתיבת יישומי ווב, קצת תכנות מנשק משתמש גרפי (מאוד קשה להביא לתפקוד מושלם, אבל עדיין כיפי), עבודה עם בסיסי-נתונים, ועוד. אריסה נתנה לי תרגילים כמו „תקני לפחות שלושה מהבאגים בעוקב הבאגים של פרוייקט א'“ או „הוסיפי תכונה חדשה לפרוייקט ב'“.

משהו אחד שגיליתי הוא שלקרוא קוד ולהבין אותו זה דבר קשה. הרבה יותר מאשר לכתוב קוד. אבל אחרי שהבנתי כיצד הכל עבד יכולתי לממש את התיקון או להוסיף את התכונה החדשה בקלות מספקת.

השיחה ב-IRC גם היוותה עזרה גדולה. כאשר נתקלתי בבעיה, יכולתי להצטרף לערוץ ה-IRC המתאים, ולשאול לגביה. אם זה לא עבד, אז בדרך-כלל ניסיתי לחפש בווב, לכתוב הודעה לרשימת הדיוור של קבוצת משתמשי הלינוקס המקומית, או לשלוח הודעה לפורומים מבוססי-ווב. ה-IRC הייתה חוויה מאוד נחמדה: פגשתי אנשים רבים מכל רחבי העולם, ושוחחתי איתם ללא הפסקה. חלק גדוןל מהשיחות היו כיפיות, אבל די זניחות, אבל רבות מהן סיפקו לי תובנות חדשות, או סיפקו לי ידע שימושי חדש.

היה רק דבר אחד שהפריע לי.כשעבדתי על דף הבית שלי, יכולתי להתבטא מאוד בקלות. הייתי מסוגלת לשים תמונות, צלילים, קישורים, טקסט מעוצב, וקבצים שם. זה היה קשה בהרבה ב-IRC שהוא טקסט בלבד, עם מספר קישוטים די לא-שימושיים, קישורים שהיה צורך להעתיק ולהדביק, ועוד כל מיני מגבלות. רציתי יותר מזה.

באחת מפגישות קבוצות הלינוקס, ג'ף, בחור אחר בשם ארווין ואני שוחחנו בינינו לפני המצגת ובדרך כלשהי הגענו לדון ב-IRC. אז העליתי את הסוגיה הזאת.

„אז, אולי,“ אמר ג'ף, „אנחנו צריכים ליצור פרוטוקול דמוי-IRC חדש, שיאפשר מדיה מהסוג הזה. אלוהים יודע ששמעתי מספר אנשים אומרים שהם גם רוצים שיהיה אפשר להשתמש בסימון מתמטי. הייתם אי פעם בערוץ של מתמטיקה? הביטויים שם הם לא מראה מלבב.“

ארווין ואני צחקנו, וג'ף הצטרף אלינו.

„אז אנחנו צריכים פרוטוקול חדש? על מה נבסס אותו?“ שאלתי.

„אולי כדאי על MIME.“, אמר ג'ף. MIME הוא סטנדרד לשליחה וקבלה של נתונים ותת-נתונים, שמקל על זיהו הסוג שלו וכו.

„יודעים מה?“ הוא אמר, „נוכל לכתוב אב-טיפוס לשרת בפרל או בפייתון תוך שימוש ב-POE או ב-Twisted.“ התפלאתי לגלות שהבנתי על מה הוא דיבר.

„כן,“ אמרתי, „ובואו נכתוב את הלקוח בעזרת טכנולוגיית XUL של מוזילה. זה ייתן לנו את כל הטיפול במדיה בחינם.“

„חשיבה טובה, ג'ן!“ אמר ג'ף, ונתנו אחד לשניה כיף גבוה.

„אבל אז יהיו לנו בעיות אבטחה פוטנציאליות רבות, שכדאי לנו להימנע מהן, ועלינו לחשוב על פרוטוקול חסון“, הוספתי.

„אז בוא נלך ללוח ונתחיל לתכנן את הכל.“ אמר ג'ף.

רשמנו הרבה תיבות, חיצים, מילים אופנתיות, מכונות מצבים, וסוגים רבים נוספים אחרים של דברים. היה זה תורה של אריסה להעביר מצגת וכשהיא ראתה את כולם ליד הלוח, מעורבים בתהליך התכנון, היא מייד התפלאה.

„מה אתם עושים?“ היא שאלה.

„הי אריסה! אנו מתכננים את פרוטוקול הדור הבא של IRC, עם שיפורים רבים לעומת IRC הרגיל.“

„כן, כמו תמיכה במדיה, עיצובים, מתמטיקה, פרוטוקול יותר חסין וחזק, תכונות נוספות, וכו. זה היה רעיון של ג'ניפר.“

„מעניין,“ אמרה אריסה, „מכיוון שעושה רושם שכולכם כל כך מעורבים בזה, הייתי אומרת שנדחה את המצגת שלי בשעה. ג'ן, נגמרים לי הדברים שאני ממש צריכה ללמד אותך, ואולי תרצי לקחת על עצמך את הפרוייקט הזה, רק כדי לנסות ולהתקרב לסטאטוס של חצי-אל עבורך.“

הסמקתי. „כמובן, אריסה. זה נשמע מלהיב. אני לא יודעת עד כמה אני טובה בתור מתכנתת. מישהו כאן יוכל להיות השותף שלי לתכנות בזוגות?“

הרבה אנשים התנדבו. „ג'ף,“ פניתי אליו, „האם תוכל להיות השותף שלי?“ הרגשתי שאני יכולה לבטוח בו.

„כמובן, מדוע לא? ולו רק כדי לגרום לחברה שלי לקנא. טוב, ג'ן ואני נכתוב מפרט ביחד ונשלח אותו אליכם. ג'ן, האם את מכירה את DocBook?“

„שמעתי על זה, אבל אני לא מכירה אותו.“

„אז אני מניח שאצטרך ללמד אותך. זה לא קשה עד כדי כך.“

„מגניב.“ אמרתי, „עכשיו בו נחזור לתכנון…“

ג'ף קפץ אליי הביתה, מספר ימים לאחר מכן. הצעתי לו לשתות, ושוחחנו על ההתפתחויות האחרונות בעולם הלינוקס, ואז עלינו לחדרי.

ג'ף הורה לי לשלוף סביבת עבודה ראשונית שהוא הכין מראש לעבודה על מסמכי DocBook, ממחסן ניהול הגרסאות שלה. אז התחלנו לעבוד על המפרט.

התחביר של DocBook מאוד מלא מלל בהשוואה ל-HTML או כל תסדיר אחר של מסמכים שהכרתי עד אז. הנה מבט חטוף בזה:

<orderedlist>
    <listitem>
        <para>
            First Item.
        </para>
    </listitem>
    <listitem>
        <para>
            Second Item.
        </para>
    </listitem>
    <listitem>
        <para>
            Fourth Item. Just kidding! It’s the third.
        </para>
    </listitem>
</orderedlist>


אבל עם הרבה הקלדה מהירה והעתקה והדבקה, זה היה די בסדר. ניתן לתרגם את DocBook למספר רב של תסדירים אחרים: HTML, PDF, Microsoft Word ואפילו דפי man של UNIX. בדרך-כלל, תרגמנו רק ל-HTML, אבל לפעמים תרגמנו אותו גם ל-PDF.

התקדמנו יפה באותו היום, למרות העובדה שג'ף או אני יזמנו מספר הפסקות לפעמים. זה מאוד טוב לעבוד בזוגות באופן הזה. בסוף היום, הכנסנו את הגרסה העדכנית ביותר למחסן ניהול הגרסאות, העלנו את המפרט בתסדירים הסופיים השונים לאתר הווב שנקבע מראש, ושלחנו קישור למה שהיה לנו עד כה לרשימת הדיוור של קבוצת משתמשי הלינוקס.

למחרת, כאשר בדקתי את הדוא״ל שלי, ראיתי מספר הודעות אודות הפרוייקט. זה גם התחיל מלחמת אש. („IRC מתופעל מדיה? זה יהיה מרושע באותה מידה שדואר אלקטרוני מבוסס HTML הוא עכשיו.“) בכל מקרה, חלק מהמשוב שקיבלנו היה שימושי, וחלק מהאנשים אפילו אמרו שהם יהיו מוכנים לתרום מעט זמן ולעזור לנו.

ג'ף ואני סיימנו את המפרט אחרי שתי פגישות נוספות. שלחו אותו כ„בקשה לתגובות“ והתחלנו לעבוד על הלקוח ועל השרת.

זה לקח קצת זמן מפני ששנינו היינו צריכים ללמוד את Mozilla XUL, אבל הצלחנו להגיע למצב של גרסה עובדת בזמן יחסית מועט, שמימשה חלק מהיכולות הרצויות. זה היה די נחמד לדבר בעזרת זה, אפילו שהיינו רק שני אנשים. אז הקמנו שרת בדיקה עבורה, ארזנו את הלקוח ואת השרת כ-media-irc-client ו-media-irc-server-perl (גרסאות 0.2.0 עבור שניהם), שמנו אותם ברשת על אתר ווב, והכרזנו אותם ב-Freshmeat. (רצוי שהקורא הלא מיודע ידע ש-freshmeat.net הוא אתר שממיין תוכנות עבור לינוקס ומערכות יוניקס אחרות ומציג חדשות לגבי הגרסאות החדשות שלהן שיוצאות לאור.)

הפרוייקט היה ברובו רק של הקבוצה שלנו עד לרגע ההוא. אריסה החליטה שזה היה משהו מגניב, והשתמשה בגרסת הפיתוח האחרונה של התוכנה ושוחחה בעזרתה. היא גם תרמה מספר טלאים נחמדים מאוד (= שינויים שהינם גם קריאים על ידי בני אדם ושניתן לשלבם בקוד בקלות) לקוד. טיילור התלהב מאוד מכל העניין („את האקרית ממעלה ראשונה עכשיו, ג'ן!“) וכל הזמן נתן רעיונות לשיפור לקוד וביצע שיפוצים לקוד. אפילו החברה של ג'ף, אמנדה, שלא הייתה כל כך מונחית-טכנלוגיה (אם להיות כנה, גם לא הייתה לה פוביה ממחשבים) השתמשה בה כדי לדבר מהעבודה ומהבית ודיווחה על באגים שגילתה.

פתחנו ערוץ בשביל הפרוייקט על ה-IRC המיושן, שם יכולנו לתאם מאמצים במידה שהשרת נפל, או אם היינו צריכים משהו פשוט. לבסוף, פתחנו רשימת דיוור עבור המפתחים. אחדים מחברי קבוצת המשתמשים האחרים עזרו לנו או שרצו על רשימת הדיוור. זה הכל היה כיפי מאוד.

באחת מפגישות מכון הכושר החצי-שבועיות שלנו, טיילור ואני דנו בהתפתחויות האחרונות והחלפנו רכילויות. באופן כלשהו, השיחה התגלגלה לחברתו הנוכחית של טיילור, רבקה, ואז טיילור אמר:

„בקי נפרדה ממני.“

„באמת?“ שאלתי. „אני בהלם. די חיבבתי אותה ושניכם נראיתם מאוד מאושרים ביחד.“

„אני יודע, גם אני חיבבתי אותה.“

„האם אתה בסדר?“

„כן, אני בסדר. בכל מקרה - יש לי רעיון טוב לילדה נחמדה מאוד שאני רוצה לצאת איתה לפגישה, ורציתי לעשות כך כבר זמן רב.“

„באמת? מי?“

„אה, אני רוצה שזאת תהיה הפתעה.“

„בסדר גמור.“ אמרתי והחלטנו לחזור לאימון.

בפגישת קבוצת משתמשי הלינוקס הבאה, הגעתי יחסית מאוחר, רק כדי לראות את אריסה עומדת עם גבה אל הקיר, ליד בחור שעמד עם פניו אליה וידו על הקיר. הם דיברו בעליצות, ואריסה צחקה הרבה. היה בור מתנועותיה של אריסה שהיא הרגישה עגבנית.

„עוד אחד אוכל אותה.“ אמרתי לעצמי והחלטתי לגשת אליה. „שלום אריסה!“ אמרתי.

„היי ג'ן, מה נשמע?“ אמרה לי אריסה והבחור לידה הסתובב כדי לראות אותי ואמר „ג'ניפר, שלום! מה קורה?“. זה היה טיילור.

„טיילור!“ אמרתי בהפתעה, „…אהמממ, האם אתה ואני נוכל לדבר בחוץ לרגע? ב…חוץ…?“

„בוודאי. אריסה, האם תוכלי לסלוח לנו?“ הוא אמר.

„אין בעייה. “ היא אמרה.

אחרי שיצאנו החוצה והתרחקנו מהחדר אמרתי, „אז זאת אריסה, לא?“

„את מתכוונת לילדה שאני מזמין לפגישה? כן.“

„האם יצאת מדעתך? אתה לא יודע כיצד היא מתייחסת לבני זוגה לפגישות? היא בד״כ מבקשת מהם שלא להתקשר אליה חזרה!“

„כן, אני יודע. אבל לא תמיד. ואני מרגיש שהיא נעשתה הרבה יותר סולידית מאז שהיא התחילה לחנוך אותך.“

„ייתכן. אבל היא עדיין מלאה בזה.“

„ג'ן, אל תדאגי יותר מדי. אנחנו נצא למספר פגישות ואם היא לא תהיה מעוניינת, אני מבטיח לך שאני לא אפגע. אבל שווה לנסות בכל מקרה.“

„אוקיי,“ אמרתי, „אז מתי הפגישה הראשונה שלכם?“

„ביום שישי בערב.“

„אוקי.“ לא שמחתי כל כך מכל הסיפור הזה. היה לי יותר מדי אכפת משניהם.

כאשר חזרתי הביתה באותו ערב, התחלתי לדבר שוב פעם בערוץ ‪#perl‬ כאשר אני עדיין טרודה מכל זה.

  • jennray: שלום לכולם, חזרתי.

  • rindolf: jennray: הי!

  • beth: הי jennray!

  • jennray: היי beth ו-rindolf.

  • * perlygatekeeper הצטרף ל-‪#perl‬

  • perlygatekeeper:בוקר טוב, ‪#perl‬!

  • beth: בוקר טוב, פרלי!

  • rindolf: הי פרלי!

  • jennray: הי פרלי.

  • jennray: האם אוכל להתייעץ איתכם בנוגע לעניין אישי?

  • rindolf: jennray: לכי על זה.

  • jennray:אוקיי, אז זה העניין: הידיד הכי טוב שלי התחיל לצאת עם ידידה טובה שלי, שמתיחיסת לא יפה לבחורים שהיא יוצאת איתם, ונראית לגמרי נורא (שיער צבוע בסגול, איפור רב מדי ולא עקבי, והזנחה יתרה).

  • jennray:היא לא בדיוק הטיפוס שלו של בחורות, אז אני מפחדת שהוא הולך להיפגע מכך. מה עליי לעשות?

  • rindolf: jennray: TRIZ!

  • jennray: מה זה TRIZ?

  • rindolf: TRIZ == Theory of Inventive Problem Solving.

  • * jennray מבולבלת.

  • jennray: זה אמור להיות "TIPS".

  • rindolf: jennray: אה, אלה ראשי התיבות ברוסית.

  • jennray: אה, בסדר.

  • perlygatekeeper: jennray: למה לא פשוט תבצעי עיצוב כולל מחדש על הנערה הזאת ותגרמי לה לפחות להראות טוב יותר?

  • jennray: אבל מה בדבר היחס שלה?

  • perlygatekeeper: טוב, ציפור אחת ביד טובה משתיים על העץ.

  • jennray: perly: יתכן שאתה צודק.

  • * rindolf נותן ל-perlygatekeeper את מדליית ה-TRIZ הבין-לאומית.

  • jennray: perlygatekeeper++

לאחר כל זה, הרמתי את הטלפון והתקשרתי לג'ף. „ג'ף אתה מכיר את אריסה, נכון?“

„כן.“ הוא אמר.

„היא לא נראית כל כך אתלטית אבל האם היא מרימה משקולות או מתאמנת באומניות הלחימה?“

„הו לא - היא שונאת להתעמל. היא אומרת שהיא מעדיפה לאמן את המחשבה מאשר את הגוף. למה?“

„יש לי רעיון אכזרי בטירוף…“

בצהרי אותו יום שישי, ג'ונתן, ג'ף, אמנדה (שכאמור היא חברתו של ג'ף כפי שאתם עשויים לזכור), ואני הגענו לביתה של אריסה בנושאנו מוצרים רבים של איפור וטיפוח האישה. צלצלנו בפעמון, ואמה של אריסה פתחה את הדלת.

„הי, ג'ניפר.“ היא אמרה.

„הי גב' סיגל!“ אמרתי.

„מה אתם עושים בדיוק סוחבים את כל הדברים האלה?“

„אנו מתכננים לתת לאריסה עיצוב כולל מחדש. כמו 'קלולס'.“

„הגיע כבר הזמן שמישהו יעשה את זה, אם תשאלו אותי. האם היא הסכימה לזה?“

„עדיין לא, אבל הבאנו חבלי כבילה למקרה הצורך.“

„נהדר. בסדר, היכנסו.“

נכנסנו לבית, עלינו במעלה המדרגות ודפקנו על דלת חדרה של אריסה. „יבוא“ שמענו אותה אומרת מתוך שאון גדול של רעש של הבי מטל.

פתחנו את הדלת. אריסה ישבה ליד המחשב, עושה משהו וכשנכנסנו היא פנתה לעברנו. „אהלן חברה'“ היא אמרה, „וואו, מה כל הדברים האלה?“

„אנו מכינים אותך לפגישה שלך הערב.“ אמרתי.

„מה? אתם מתכוונים עיצוב כולל מחדש? אין מצב שאני נותנת לכם…“

„יש מצב, ואנחנו יכולים לעשות זאת בדרך הקלה או בדרך הקשה.“

אריסה כמה מהכיסא שלה ואמרה, „בדרך הקשה“ כשהיא מעמידה את עצמה במצב מגננה, עם אגרופים קמוצים, „תצטרכו להכריח אותי קודם לכן.“

„תנו לי לטפל בזה“ אמר ג'ף, „יש לי חגורה שחורה בקרטה.“

„אני אטפל בזה.“ אמרתי. התקרבי לאריסה, מהר אחזתי בידיה, דחפתי אותה כנגד הקיר, ופרשתי את ידיה עליו. היא בעטה בי ברגליים - זה כאב קצת אבל לא משהו שלא יכולתי להתמודד איתו. „אני הולכת למכון כושר פעמיים בשבוע עם טיילור. אימון במשקולות… בין השאר.“ סיפרתי לה.

„אני יכולה לראות את זה, מרת אמריקה…“ היא נבחה לעברי, „בסדר, בסדר, אתן לכם לבצע את העיצוב הכולל מחדש הזה.“

נתתי לה ללכת. „האם את מבטיחה?“

„אני נשבעת בחיים, בחרות ובטוקס הפינגווין שאני אתן לכם להמשיך עם העיצוב הכולל מחדש הזה, כאשר אני משתפת פעולה באופן מלא.“

„האם זה לטובתו של טיילור?“ שאלתי אותה.

„לא, אני רק אשתף פעולה כדי שאוכל להזיז את איברי הגוף המזורגגים שלי, למען השם!“

„אם כך זה גם מספיק טוב.“ אמרה אמנדה, „האם אתם הבנים רוצים להישאר כאן לטיפול ביופי?“

„זה תלוי:“ אמר ג'ף, „האם תהיה לנו הזדמנות לראות את אריסה ערומה?“

אריסה הרימה חפץ אקראי משולחן הכתיבה שלה וזרקה אותו על ג'ף.

„אני רק מתלוצץ! לא, אנחנו נרד למטה. שיהיה לכן בהנאה כאן.“

„טה טה.“ אמרה אריסה.

ג'ף וג'ונתן עזבו את החדר, בעוד שאמנדה ואני נשארנו לשפר את המראה של אריסה. הדבר הראשון שעשינו היה להסיר את צבע השיער שלה. אז הורינו לה להתרחץ ולחפוף שיער. רחצנו את כל האיפור שלה, והראינו לה כיצד לשים חדש בדרך טובה יותר. אז סידרנו את השער שלה, וביקשנו ממנה לבחור את שמלת הערב המועדפת עליה.

היא הייתה מוכנה זמן קצר לפני שטיילור הגיע. נתנו לה להסתכל בעצמה במראה כדי לראות את השיפור.

אריסה הביטה בעצמה במראה וחייכה. „וואו!“ היא אמרה, „אני נראית… אני נראית… לאאא! אני לא הולכת לומר זאת - זה יותר מדי נדוש.“

„כטוב בעיניך,“ אמרתי לה. „אני חושבת שסיימנו איתך.“

„מצוין. טוב, מותמרת או לא, עדיין יש לי את האחריות שלי כהאקרית של מחשבים. השארתי מספר אנשים תלויים על חוט השערה כשהגעתם, ואני מקווה שאוכל להתעדכן לגביהם.“

„אין בעייה, “ אמרתי, „רק אל תתאמצי יתר על המידה או משהו כזה. אני יורדת למטה.“

„אני אצטרף אליך.“ אמרה אמנדה.

למטה, ג'ף שיחק במשחקי וידאו עם דניאל, בעוד ג'ונתן אכל סלט פירות. „היא מוכנה.“ אמרתי.

„מצוין.“ הפטירו ג'ף וג'ונתן פה אחד.

אז שמענו צלצול בדלת. אמה של אריסה הלכה לענות. היה זה טיילור. הוא לבש ג'ינס וחולצת טי. הוא נראה בסדר, אבל לא טוב בהרבה מבסדר. אולם הוא החזיק זר פרחים חביב בידו הימנית.

„הי טיילור!“ אמרנו אחד אחרי השני.

„הי חברה',“ הוא אמר, „מה אתם עושים כאן?“

„עוזרים לאריסה להתכונן לפגישה שלה.“ אמרתי.

„אני אקרא לה.“ אמרה אמנדה, ועלתה במעלה המדרגות.

„אתה לא חושב שאתה נראה מעט מדי פושטי בשביל הפגישה?“ שאלתי.

„אה, זה רק סרט ופיצה. בנוסף, אין שום מצב על פני כדור הארץ שאריסה תראה יותר טוב ממני.“

„שכה יהיה לי טוב!“ פלט ג'ף. הוא הסתכל על גרם המדרגות בה עמדה אריסה, כשהיא יורדת בה באיטיות. שיערה השחור היה מאורגן בכדור ובזנב-פוני, כשהוא נוצץ מהאור. השמלה הסגולה הכהה שלה גרמה לה להראות יפה במיוחד, והחמיאה לגוף שלה. היא נראיתה נפלא.

„אז, “ היא אמרה אחרי שהגיעה לקומת הקרקע, כשהיא מנערת את גופה ומאריכה את ידיה, „איך אני נראית?“

„את נראית…“ אמר טיילור, „שמימית!“

אריסה חשבה לרגע ואז אמרה: „'שמימית' זה טוב.“

„הנה, אריסה…“

„הי, 'אריסה' הייתה האני הישנה (והזמנית). קראו לי 'איב' מעתה.“

„…איב! הנה - הבאתי לך פרחים.“ והוא הושיט לה את הזר שהביא.

איב (!) הריחה אותם, ואמרה, „הם מריחים נחמד. אמא, האם תוכלי לשים אותם באגרטל עם מעט מים?“

„אהמ… איב, האם נוכל לעצור בבית שלי כדי שאוכל ללבוש בגדים טובים יותר?“

„למה?“ שאלה איב, „בצורה הזאת אנחנו נפספס את הסרט.“

„ובכן, אנשים יסתכלו על שנינו ויאמרו לעצמם: 'היא ממש מחוץ לליגה שלו!'“

איב התקרבה לטיילור. „טוב, אז אם לצטט את ריצ'רד פ. פיינמן, “ היא אמרה כשהיא כורכת את ידיה מסביב לצווארו „'מה אכפת לך מה אנשים אחרים חושבים?' שנינו יודעים שאתה בחור נהדר ושיש לי מזל רב לצאת לפגישה איתך. מוואה…“ והיא נישקה אותו על הלחי.

„אם כך, “ הוא אמר, „אני מניח שכדאי שנצא. להתראות לכולם!“

„ביי!“ אמרנו כולנו. איב וטיילור עזבו וטיילור הרים את האגודל לאות שמחה בעוזבו, ואנו הרמנו את האגודל בחזרה.

„אז, האם תרצו להישאר לארוחת ערב?“ שאלה אותנו אמה של איב.

„נשמח לכך, גב' סיגל.“ אמרתי. „כן, גם אני.“ אמרו כל השאר.

לא נשארנו מספיק מאוחר כדי להיות נוכחים בחזרה מהפגישה. ביום שני לאחר מכן, הגעתי לבית הספר בזמן רק כדי לגלות שהשיעור הראשון שלי בוטל. אז הלכתי לכיתת המחשבים.

בזמן שעבדתי על המחשב, שמעתי מישהו אומר „היי ג'ן!“. הייתה זו איב. היא לבשה ג'ינס וחולצת T עם הפינגווין של לינוקס וטקסט כתוב עליה. השיער שלה היה מפוזר לכל הכיוונים והיא הייתה מאופרת כהלכה. היא נראיתה טוב.

„הי איב! אז איך הייתה הפגישה שלך?“

„חחח, ג'ן, אני מתכוונת להתנמקם בך עבור זה… יום אחד… אני נשבעת.“

„מה הבעייה?“

„טוב, טיילור לא הפסיק להביט בי במשך כל הזמן. כאשר הגענו לבית הקולנוע והסרט התחיל, הוא אפילו חיבק אותי בזרועותיו.“

„בעזרת טריק ההתמתחות?“

„לא.“

„אז מה עשית?“

„פחות או יותר התכנסתי אליו. אז הוא הריח את השיער שלי. אז שאלתי אותו 'כיצד הוא הריח?' והוא אמר 'הוא מריח מלבב ('lovely')'. האם הוא בריטי?“

„לא, הוא לא.“ אמרתי.

„זה לא היה הקטע הגרוע ביותר. אחרי שהסרט הסתיים, הוא אמר לי שאני טובה מדי בשביל פיצה, ובמקום זה הוא לקח אותי למסעדה של לורו.“

„אה, זאת מסעדה נחמדה מאוד. לא יקרה מדי אבל נחמדה מאוד.“

„אני יודעת!“ היא „אז הוא ליווה אותי הביתה, וכשהגענו לשם, הוא שאל אותי אם אני רוצה נשיקת לילה טוב. אמרתי 'בסדר', והתנשקנו. טוב, זה הגיע עד כדי יותר מנשיקה - ממש התחלנו להתמזמז.“

„ו…“, שאלתי בציפיה.

„עצרתי אותו, אמרתי 'לילה טוב, ביי, נתראה בבית-הספר.' ונכנסתי הביתה. העדפתי שלא להגיע רחוק מדי.“

„אז את לא מתכוונת לראות אותו שוב?“ שאלתי אותה בתהייה.

„את מתלוצצת? זאת הייתה אחת הפגישות הטובות שלי אי פעם. כדאי שאקבע עוד אחת.“

„נחמד, “ אמרתי לה. „זה ממש נחמש לראות את שניכם ביחד.“

„בסדר,“ היא אמרה, „כדאי שאלך. אה רגע… האם תוכלי לבוא איתי, יומיים מעכשיו ולעזור לי לקנות בגשים חדשים ודברים לקשט בהם את החדר שלי?“

„בטח,“ אמרתי, „למה לא?“

„מצוין! והאם אכפת לך שאצטרף אליך ואל טיילור באימוני מכון הכושר שלכם? 'נפש בריאה בגוף בריא'?“

„אין בעייה. ואני חושבת שטיילור ישמח לראותך יותר.“

„בהתחשב במה שקרה אתמול, אני חושבת שכך הדבר. טה טה!“

„להתראות!“

טיילור נכנס לאותו החדר אחרי כ-20 דקות. „הי!“ אמרתי לו, „איך הייתה הפגישה שלכם ביום שישי שעבר?“

„הי הייתה די בסדר.“

„זה הכל?“

„אני מניח…“ הוא אמר בהיסוס.

הייתי בהלם. „אלוהים, אתם הבנים ממש לא יודעים לרכל.“

„אה… איב הייתה כאן, לא? והיא סיפרה לך על הכל.“

„כן. הרחת את השיער שלה ואמרתי שהוא מריח מלבב. קנית לה ארוחת ערב במסעדה מפוארת למדי.“

„כן, אני מניח שזאת הייתה פגישה נהדרת. איב הייתה כל כך נפלאה בערב ההוא.“

„כן, היא הייתה.“

„תודה ש… את יודעת… המרת אותה והכל.“

„בבקשה.“

כאשר איב ואני הלכנו ביחד לקניות, הלכנו לחנות בגדים. „את יודעת,“ היא אמרה, „הכוחות החדשים שלי הם משכרים. שלושה בחורים התחילו איתי בבית הספר מאז סוף השבוע, ובכללם שחקן פוטבול ממש חמוד.“ היא אמרה.

„המממ…“ אמרתי.

„האם אתן בסדר?“ הזבן של החנות (טים, גבר צעיר ונאה) ניגש אלינו.

„היי טים!“ אמרתי, „אני מניחה שאתה לא מכיר את חברתי איב כאן.“

„איב סיגל!“ היא אמרה והושיטה את ידה.

„טים או-בריאן.“ הוא אמר והם לחצו ידיים. „אוקיי, אני אהיה שם במקרה שתצטרכו אותי…“

איב עקבה אחריו במבטה במשך שניות אחדות, ואז חייכה וחזרה להסתכל על הבגדים.

„האם את מוכנה להפסיק את זה?“ לחשתי לה.

„להפסיק עם מה?“ היא אמרה.

„את ממש נמשכת אליו.“

„אז אני מתאווה אליו קצת, אז מה? 'ואני אומר לכם, כל-המסתכל באישה לחמוד אותה נאף נאפה בליבו.'“

„ובכן, חברה, לנאוף בלב זה לגמרי לא מזיק ומאוד מועיל. ואני לא באמת אונסת אף אחד. אני מתנה לו אהבים ברכות.“

„שמעי,“ התפרצתי עליה, „טיילור הוא החבר הכי טוב שלי, ואני נשבעת לך שאם את…“

„אני משוגעת על טיילור.“ היא קטעה אותי.

„מה?“ אמרתי.

היא שינתה את התנוחה שלה. „אני משוגעת על טיילור. מאז ומעולם. אני מבטיחה שלא אעשה משהו שיפגע בו.“

„תמיד היית משוגעת על טיילור? מדוע לא סיפרת לו?“

„ברצינות, האם ראית אותי אז? לא הייתי הטיפוס שלו. הוא תמיד יצא לפגישות עם נערות מטופחות, שהיה להן קצת שכל לא למרוד כמוני. למען השם, הוא גם פעם נהג לצאת עם אותה מעודדת טיפשה לאללה.“

„סטייסי לא הייתה טיפשה!“

„דיברתי בסרקזם! הנקודה שלי שהוא היה מאוד מחוץ לליגה שלי.“

„הו!“ אמרתי וניסיתי לחבק אותה.

„לא לחבק!“ היא אמרה. „בכל מקרה, אני אעשה כמיטב יכולתי שדברים יסתדרו בין טיילור לביני. וגם אם זה לא יהיה המצב, עדיין נישאר ידידים טובים. הסוג של ידידים שהולך לסרטים ביחד, או מתרועע בפגישות קבוצת לינוקס, מסדר פגישות אחד לשניה, וכו.“

„מצוין, אני שמחה לשמוע את זה. עכשיו היכן היינו?“

„בבחירת בגדים.“ היא אמרה, ואחרי זמן קצר הוסיפה: „את יודעת, כדאי שנקפוץ ל-Radio Shack ונקנה בובות אחדות של טוקס וביסטי השדון של BSD. אני מה זה מתה על החבר'ה האלה. הו! וגם פוסטר חביב של לוני טונס. חבל לי להזריק כסף למכונת התביעות של ה-MPAA, אבל אני מאוד אוהבת את מרווין איש המאדים.“

„מי את, ומה עשית לאריסה?“

„היי, העיצוב הכולל מחדש היה הרעיון שלך, ג'ניפר. מה את עשית לאריסה?“ ושתינו צחקנו.

איב בהחלט השתנתה. טיילור, איב, ואני התרועענו הרבה בבית הספר, ובילינו זמן רב בלדון בפרוייקט ה-Media-IRC שלנו, או רק מחליפים חדשות או רכיליות. ראיתי גם את איב מתרועעת ליד ילדים ישראליים או יהודים כשהיא מדברת בעברית. כשאלתי אותה על כך באחת הפעמים בהן הלכנו למכון הכושר, היא אמרה שהיא עדיין קראה בסתר את הספרים בעברית שהיו בבעלותה, כדי שלא תשכח את השפה.

יום אחד, עמדתי במורד המזדרון מהארונית של טיילור, וראיתי את איב ואת טיילור מתנשקים בתשוקה. תהיתי אם זה מחזה נעים או מבחיל, אבל אז הבנתי שאני צריכה לדבר עם שניהם.

„הי!“ אמרתי כשניגשתי אליהם.

„הי ג'ן!“ איב אמרה, כשהיא מסירה את עצמה מטיילור. „הי ג'ניפר!“ הוסיף טיילור.

„שמעו בקשר ל-M-IRC, חשבתי שאולי כדאי שנתחיל להמיר את השרת ל-C. תהיה בעייה של מהירות עם גרסת הפרל בשלב מסוים, וקרוב לודאי שיצטרפו לנו עוד ועוד משתמשים בקרוב.“

„נכון, “ אמרה איב, „גרסת הפרל הייתה רק אב-טיפוס, בכל מקרה.“

„עכשיו בנוגע להפוך אותה למרובת-תהליכים או מרובת-חוטים - זה משהו שכדאי לתת לי מעט הדרכה בו, מפני שמעולם לא עשיתי דבר כזה.“

„המממ…“ אמר טיילור, „ריבוי-משימות שנעזר בגלעין הוא תיבת פנדורה של צרות. בייחוד ריבוי-חוטים. אבל אני לא מניח שזה שונה מהותית ממה ששרתי IRC טהור עושים.“

„אז אתה מתכוון שאני פשוט צריכה לקרוא את הקוד שלהם ולראות?“

„אני מניח. זה לא יזיק לנסות.“

„בסדר.“ אמרתי.

ימים אחדים לאחר מכן, ישבתי ליד המחשב, ובדקתי את הדואר האלקטרוני. אז הבחנתי בהודעה לרשימת הדיוור של Media-IRC ששורת הנושא שלה קראה: „[טלאי] לקוח - יישם רישום ביומן (logging).“ מימשהו בשם „ז'ן-פייר גורזו“ מ-‪.fr‬ (צרפת). זאת הייתה התרומה הראשונה עבורנו ממישהו מחוץ לקבוצת המשתמשים! הייתי כל כך נרגשת, שהחלטתי להתקשר לטיילור בטלפון הנייד שלו.

לקח קצת זמן לענות, אבל אז טיילור אמר, „הי ג'ן! מה נשמע?“

„הי טיילור! נחש מה? קיבלנו טלאי ממישהו בצרפת!“

„איב, “ שמעתי אותו אומר בצד השני של הקו, „קיבלנו טלאי ממישהו מחוץ ל-LUG.“ „אהה!“, שמעתי את איב זועקת בשמחה. „אוקיי, ג'ן, אנו כבר באים. בינתיים, עברי על הטלאי.“

הם הגיעו זמן קצר לאחר מכן, „אז, שניכם הייתם ביחד.“ שאלתי „מה עשיתם?“

„צפינו בסרט.“ אמר טיילור באופן נחרץ. הבטתי בשניהם יותר טוב. לטיילור היה שפתון מרוח על פני לחייו, והוא הריח מבושם נשי (של איב). השיער של איב היה קצת לא מאורגן. אבל החלטתי שלא לומר כלום.

„אוקיי. הטלאי נראה בסדר ממה שראיתי. אבל הוא די ארוך.“

„אולי כדאי שאנו נעיף בו מבט גם כן.“ אז ביחד עברנו על כל הקוד. זה לקח קצת זמן, אבל לבסוף היינו משוכנעים שהוא עובד בסדר. אז שילבנו אותו בעותק המקומי שלנו, ובדקנו שהוא עושה מה שהוא צריך לעשות. אחרי שהיינו מרוצים מהתוצאות, הכנסנו אותו לתוך מערכת ניהול הגרסאות (בעודנו מציינים שזאת הייתה תרומה של ז'ן-פייר) ושלחנו לו דוא״ל של „תודה לך, סקרנו ושילבנו את תרומתך“.

אלוהים, זה היה כל כך מרגש!

איב באה לכיתת המחשבים זמן מה לאחר מכן. „שמעי, המשפחה המורחבת שלי הולכת לקיים סדר פסח בבית שלנו בערב של יום שבת הבא. בד״כ מה שהייתי עושה אז, זה לצאת מהבית כדי להימנע מזה. אבל השנה, החלטתי להישאר.“

„בסדר,“ אמרתי, „אז מה?“

„טוב, תהיתי אם תרצי להצטרף אלינו?“

„בוודאי,“ אמרתי, „אין לי משהו יותר טוב לעשות באותו הזמן.“

„מצוין.“ אמרה איב. „נתראה אז.“

אז בשבת ההיא, השקעתי זמן מה בלהתכונן. נזכרתי שחלק מהיהודים המאמינים סולדים מבנות שלובשות מכנסיים ודברים כאלה, אז לבשתי שמלה נחמדה. אז הלכתי לביתה של איב.

איב ענתה לדלת. „הי ג'ניפר!“ היא אמרה. היא גם לבשה שמלה נחמדה עם פרחים ודברים כאלה. היה הרבה שאון בבית, ונשמעו קולות רבים, הן של מבוגרים והן של ילדים. „הכנסי בבקשה, הרגישי בבית. הנה, בואי נכיר אותך למשפחה שלי.“

וכך פגשתי את הדודים, הדודות, בני הדודים והסבים של איב. אחרי שסיימנו לפגוש את כולם, הלכנו לטרקלין, שם דניאל ובת-דודתו דבורה היו עסוקים בלשחק משחק וידאו. „את גרועה בזה.“ הכריז דניאל כשהוא מנצח בסיבוב נוסף.

„טוב, יש לך את המשחק הזה בבית שלך, בעוד שלי אין אותו, כך שאתה יכול להתאמן בו יותר.“ הכריזה בת-הדודה שלו.

„האם שתיכן תרצו סיבוב?“ דניאל שאל את איב ואותי, „המשחק הזה הוא טיפשי בכל מקרה.“

„אוקיי.“, „בוודאי.“ ענינו.

דבורה הסתכלה קצת בשתינו כשהיא מרפה משלט-המשחק שלה. „היי, לשתיכן יש כזה שיער נהדר. האם אוכל לשחק איתו?“

„היי, גם אני רוצה לשחק איתו!“ אמר דניאל.

„בוודאי!“ אמרתי כשאחזתי בשלט-השמחק.

„גן לי אין בעייה עם זה. רק אל… אל תערבבו את השערות של שני אנשים שונים.“ אמרה איב.

„הנה, נשב רחוק אחת מהשניה.“ אמרתי כשאני מתרחקת מאיב.

„מה כל כפתור עושה?“ שאלתי.

איב הסבירה כמיטב יכולתה, והתחלנו לשחק. לא הייתי טובה בזה במיוחד, אבל עשה רושם שאיב הייתה גרועה עוד יותר.

„דניאל צודק. המשחק הזה מטופש.“ היא אמרה. „את יודעת, חלק מהמשחקים הישנים שהיו ב-DOS היו הרבה יותר אינטליגנטיים. הרבה משחקי חידות, משחקי הרפתקאות, ודברים שצריך לחשוב כדי להתקדם בהם. אני עדיין אוהבת לשחק בהם באמצעות מדמה DOS מבוסס לינוקס.“

„טוב, אני מעולם לא הייתי חובבת גדולה של משחקי מחשב.“ אמרתי, „פריסל זה כמעט המשחק היחיד בו אני משחקת. כמובן, אני מעדיפה הרבה יותר לשחק בו ב-PySol על לינוקס מאשר בפריסל שבא עם חלונות.“

„חחח. הפריסל של מיקרוסופט הוא חרא של דבר.“ היא אמרה, בזמן שהדמות שלה פגעה בהצלחה בזו שלי.

היא הוסיפה: „את יודעת, קראתי סקירה על משחק שיצא לאחרונה - משחק יריה בגוף ראשון. הסקירה אמרה שהייתה לו גרפיקה טובה והכל, אבל הייתה לך כמות אין סופית של תחמושת, וכל מה שהיית צריכה לעשות זה להרוג מספר אין סופי של מפלצות שהתקרבו אליך. די משעמם. בכל זאת, הסיכום שם היה שהוא אמר שהמשחק עשוי להיות טוב לקיץ החם, במקום לומר שהוא היה גרוע לחלוטין.“

„אתה עושה את זה לגמרי לא נכון!“ דבורה אמרה לדניאל, „הנה, תן לי להראות לך איך לארגן שיער של בחורה.“

„חחח.“ אמרתי, והמשכנו לשחק במשך מספר דקות נוספות.

„כולם, אנו מתכוונים להתחיל!“ קראה אימה של איב, ונאספנו לשולחן האוכל. איב ואני קמנו, והלכנו לכיוון השולחן. כאשר עברנו לידה, גב' סיגל אמרה, „איב, ג'ניפר, מה קרה לשיער שלכן?“

איב ואני הסתכלנו אחת על השנייה, ואז הפרצנו בצחוק בו זמנית. „חחח, לא משנה.“ אמרה איב, „נתקן אותו אחר-כך.“

איב ומספר קרובים אחרים שלה שידעו כיצד לקרוא עברית, התחילו לקרוא את ההגדה של פסח בתור, בעודם מתרגמים אותה לאנגלית בד בבד, וכל פעם מורים לנו מה לעשות. כשהגענו לקטע עם ארבעת הבנים שכנגדם דיברה התורה, ואל הבן הרשע, איב אמרה:

„לחלק זה, הכינותי מראש בחורה גויה…“ והיא הצביעה עליי.

„חחח, שיקסה.“

„אוקיי, אני אקרא את זה בעזרתך.“ אמרתי.

„אוקיי: 'רשע - מה הוא אומר?'“

„רישה - מה הו אוו'מר?“

„מספיק קרוב!“ וכך המשכנו.

אחרי זמן מה בא האוכל, ואחרי הארוחה, מספר אנשים המשיכו לקרוא את ההגדה, בעוד מרבית האחרים ארזו הכל, או פשוט דיברו ושיחקו. זה היה מאוד כיף.

אחרי הטקס, איב ואני תיקנו את השיער של האחרת. „את יודעת, לדניאל ולדב (Deb) עשוי להיות כשרון חבוי כמעצבי שיער.“ אמרה איב.

„את חושבת כך?“ אמרתי כשהחלפתי מקומות, „השיער שלך קצת לא עקבי. אם אכן יש להם כשרון, אז אני חושב שהוא אכן חבוי בצורה טובה.“

יום אחד, כאשר ג'ונתן, טיילור ואני, שוחחנו באחד המסדרונות של בית הספר, ראינו את איב ניגשת אלינו כשהיא מחזיקה בדף נייר. נראה היה כאילו היא מאוד מחפשת אותנו.

„הי איב, מה קורה?“ שאל אותה ג'ונתן.

„היי חבר'ה - יש לי חדשות מלהיבות מאוד: “, היא אמרה כשהיא מתקרבת ואז מנשקת את טיילור לרגע קט. „RMS בא העירה!“, והיא נתנה לנו להסתכל בדף שלה.

במקרה שאינכם יודעים, „RMS“ הוא ריצ'רד מ. סטולמן. הוא היה אחד מההאקרים המקוריים במעבדת הבינה המלאכותית של MIT. הוא טבע את המונח „תוכנה חופשית“ („חופשי“ כמו „חופש הדיבור“) שמתאר מודל רישוי מסוים של תוכנות ורכיבי-תוכנה, שעכשיו פופולרי בקרב מתכנתים, חברות רבות גדולות וקטנות וארגונים רבים אחרים. המודל הזה יותר מאוחר נודע גם כ-„תוכנת קוד מקור פתוח“, שעכשיו הוא קרוב לודאי המונח הפופולרי ביותר לזה, וזה שהחברים שלי ואני משתמשים בו בדרך-כלל, במיוחד כאשר אנו מדברים עם הדיוטות. (חלק מפעילי התוכנה עדיין מרגישים שיש הבדל סמנטי ואידיאולוגי בין המונחים „תוכנה חופשית“ ו„קוד מקור פתוח“ אבל לי אין הרבה אובססיה בקשר לאבחנה ביניהם.)

בכל מקרה, סטולמן אחר-כך המשיך ליצור את פרוייקט גנו, שכחלק ממנו חלק גדול של חבילות תוכנה חופשית (או, אם תרצו, „פתוחות קוד“), שמהוות חלק גדול והכרחי ממערכות דמויות-יוניקס מודרניות רבות (וגם זמינות עבור מערכות יוניקס רבות שאינן קוד פתוח וכן גם מערכות לא-כל-כך-יוניקסיות כמו חלונות מבית מיקרוסופט). היוניקסים מבוססי-גנו כוללים את המערכות שידועות כעת בשם מערכות „לינוקס“, שמריצות את גלעין מערכת ההפעלה לינוקס ביחד עם סביבת הריצה שמורכבת מגנו ומרכיבים עיליים אחריים שהם תוכנה חופשית (ואי לכך, סטולמן ואנשי גנו אחרים מתעקשים לקרוא להן „גנו/לינוקס“ במקום „לינוקס“).

„נהדר!“ טיילור אמר בהביטו בנייר. „ג'ן, האם תרצי לפגוש אותו?“

„אני מניחה.“ אמרתי, „אני מעדיפה שלא לפספס את ההזדמנות הזאת. אם כי יש לו מוניטין שהוא מאוד עקשן. כיצד הוא בעולם האמיתי?“

„טוב, טיילור ואני פגשנו אותו בפעם האחרונה שהיה כאן.“ אמרה איב, „גם חתמנו על המפתחות אחד של השני. הוא מאוד נחמד בעולם האמיתי: אינטליגנטי, מצחיק ואדם דמוי-היפי מאוד נחמד. אני בטוחה שתחבבי אותו.“

„תהיה שם גם מסיבת חתימת מפתחות. המממ… זה קצת רחוק מכאן. אני חושבת שכדאי שארבעתנו נלווה מכונית. ג'ונתן, אתה גם בא לשם?“

„כן, למה לא? מה היא מסיבת חתימת מפתחות?“

איב ענתה: „מסיבת חתימת מפתחות היא משהו שאתה עושה עם צמד המפתחות הקריפטוגרפיים של מפתח פומבי ומפתח פרטי שלך. אתה חותם על המפתח של מישהו ומאמת שוידאת שהמפתח שייך לאותו אדם.“

„מסיבות חתימות מפתחות זה דבר כיפי, אבל אם תשאלו אותי, הסיכוי שמישהו יבצע התקפת איש-באמצע מעל האינטרנט הוא קלוש מאוד. אני מתערבת שאפילו ה-NSA לא יכול לעשות את זה.“

„המממ…“ אמרתי, „אין לי עדיין צמד מפתחות של GPG (= GNU Privacy Guard). אני מניחה שכדאי שאחולל כזה בשביל האירוע. האם יש כיצדריך או משהו כזה לשם כך?“

„כן“ אמר טיילור, „כיצדריך מסיבת חתימת המפתחות. שימוש ב-GPG הוא לא קשה עד כדי כך.“

„מגניב!“ אמרתי. ואז דנו בהכנות לאיסוף כולם.

ביום של הפגישה, שמתי כל מה שהייתי צריכה בתרמיל, והלכתי לביתו של טיילור כדי לנסוע למקום. איב כבר הייתה שם וחיכינו לג'ונתן, שהגיע זמן קצר אחריי. אז כולנו נכנסנו למכונית ונסענו לשם.

האולם שבו התקיימה המצגת של סטולמן ושאר האירוע, היה כצפויו די עמוס. הצלחנו לאתר את מר סטולמן שם, אבל החלטנו לגשת אליו רק אחרי המפגש הכללי לאחר מכן.

סטולמן נתן מצגת מהנה על ההיסטוריה של תנועת התוכנה החופשית, מה המשמעות של זה לגביו, וכיצד אנו יכולים לעזור. הוא סיפר את הסיפור הנדוש של חייו במעבדת הבינה המלאכותית של MIT, והמאורע שקרה לו עם המדפסת, ומה שהוא עשה בשביל לתקן את המצב. כמו-כן, הוא כרגיל הטיף על מדוע זה חשוב לומר „תוכנה חופשית“ במקום „קוד-פתוח“ ו„גנו/לינוקס“ במקום רק „לינוקס“. במהלך ההרצאה, הוא אמר דברים רבים מצחיקים, מה שגרם לקהל להתפרץ בצחוק. זה היה נהדר.

אז הוא נתן מעט זמן לשאלות מהקהל. הן גם נענו באופן אסרטיבי ולפעמים גם מצחיק. אז הגיע תורה של מסיבת החלפת המפתחות.

החלטנו שסטולמן יחתום על המפתחות ביחד עם כל המקומיים באופן נפרד ואז המקומיים יחתמו על המפתחות של עצמם. עמדתי בתור ארוך, והראיתי לסטולמן תעודה מזהה עם תמונה ולהפך. איב וטיילור לא השתתפו בכל זה מפני שהם כבר חתמו על המפתח שלו. במקום זאת, הם בילו זמן מה בלדבר זה עם זו. לבסוף, RMS היה פנוי, והמשכנו את חתימת המפחות ביננו לבין עצמנו. אז הגיע זמן למעט חברותה: סטולמן הביא מספר ספרים ומתנות אחרות שהוא התכוון למכור כדי לאסוף כסף לקרן התוכנה החופשית (כשהוא חותם עליהם).

לאחר זמן מה, איב ניגשה אליו. „הי מר סטולמן!“ היא אמרה, „שמי הוא איב סיגל. ראיתי אותך בלוס אנג'לס ולפני מספר שנים. אתה אולי זוכר אותי כ'אריסה'. דיברנו בדואר אלקטרוני מאוחר יותר - על הרוע בעסקים הגדולים, אידיאולוגיית התוכנה החופשית ודברים כאלה.“

„'אריסה', כן, אני זוכר אותך. האל לא היה לך… אהממ… שיער ירוק אז?“

„למעשה, כן. מאז הוא נעשה סגול אבל עכשיו הוא בצבעו הטבעי.“

„את נראית נחמד.“ אמר סטולמן.

„תודה. גם אתה. אז מה אתה עושה עכשיו?“

„או כרגיל, מקדם את התוכנה החופשית, מנסה להמיר את העולם לאידיאולוגיית התוכנה החופשית.“

„טוב, מישהו צריך לעשות את זה. האם אתה רואה מישהי במקרה?“

„לא, אני לא רואה אף לא אחת כרגע.“

„שיהיה. בכל מקרה, אנא פגוש את חברתי וחניכתי לאומנות השפצור - ג'ניפר ריימונד. ג'ניפר, מר סטולמן וההפך.“

„נעים מאוד לפגוש אותך, מר סטולמן.“ אמרתי. „שמעתי כל כך הרבה אודותיך.“

„טוב, כל הדברים הטובים ששמעת אודותיי הם נכונים, אבל גם חלק מהדברים הרעים.“

איב ואני צחקנו, ו-RMS מהר הצטרף אלינו. אבל אז בחור אחר שנכח באירוע רצה לדבר עם סטולמן ונתנו להם לשוחח.

הגענו לביתו של טיילור, ואיב ואני הלכנו משם הביתה בייחד. בדרך, אמרתי לאיב, „יש משהו שאני לא מבינה.“

„מה?“

„RMS הוא כאילו איש כזה מצחיק ואינטליגנטי והוא היפי ממש חמוד, והיה לו את חלקו בהישגים בחיים ודברים כאלה…“

„נכון.“

„והוא עכשיו בשנות החמישים לחייו, ואת יודעת שבחורות אוהבות גברים מבוגרים יותר. אז איך זה שכששאלת אותו אם הוא רואה מישהי עכשיו, הוא אמר שהוא לא? מדוע יש לו בעיה למצוא חברה לחיים מתאימה?“

„הו, ג'ניפר, ג'ניפר… את כל כך תמימה. מדוע לא אעצור בבית שלך ואראה לך כמה דברים שהוא כתב בדף הבית שלו.“ ענתה איב.

„אוקיי.“, אמרתי, מבלובלת.

דף הבית של ריצ'ארד סטולמן קיבל את פני את הגולשים במספר קריאות לפעילות פוליטי. זאת לא הייתה דרך נעימה להגיע לעמוד ווב, ולא מה שהיה לדעתי דף שארצה לבקר בו תכופות. אז איב הראיתה לי את המודעה האישית הקודמת שלו. כתוב שם כדלקמן ואני מצטטת:

I’m a single atheist white man, 50, reputedly intelligent, with unusual interests in politics, science, music and dance.

I’d like to meet a woman with varied interests, curious about the world, comfortable expressing her likes and dislikes (I hate struggling to guess), delighting in her ability to fascinate a man and in being loved tenderly, who values joy, truth, beauty and justice more than “success”--so we can share bouts of intense, passionately kind awareness of each other, alternating with tolerant warmth while we’re absorbed in other aspects of life.

My 19-year-old child, the Free Software Movement, occupies most of my life, leaving no room for more children, but I still have room to love a sweetheart. I spend a lot of my time traveling to give speeches, often to Europe, Asia and Latin America; it would be nice if you were free to travel with me some of the time.

„שכה יהיה לי טוב!“ אמרתי אחרי שקראתי את זה.

„האם את תוהה עכשיו לסיבה?“

„כבר לא. כל בחורה חצי-נורמלית תהיה מבוהלת מהמסר שהוא מנסה להעביר.“

„כן, גם אני תמיד חשבתי כך.“ ציינה איב.

„אבל אולי אשים אותו ברשימת חמשת הסלבריטאים שמותר לי לקיים איתם יחסיי מין.“ אמרתי.

„המממ… מגניב! הוא נורא סקסי. אבל אני יכול להזהיר אותך שאני לא חושבת שהוא כל כך הטיפוס של מין מזדמן. תמיד תוכלי לשאול אותו על כך בדואר אלקטרוני.“

אני לא זוכרת של מי היה הרעיון, אבל החלטנו בסוף לרשום את איב לתחרות מלכת השכבה בנשף הסיום. כאשר איב גילתה שהייתה ברשימת המועמדות, היא הייתה מעט נסערת.

„מלכת השכבה? אני? למה שאי פעם ארצה להיות מלכת השכבה?“

„איב, חשבנו שתוכלי לראות כמה את יפה ועד כמה אנשים יוכלו לחבב אותך, אם הם ילמדו להכיר אותך.“ השבתי.

„הה! טוב… לעזאזל, אין לי תשובה מכונה. אבל אני עוד אתנקם בכם על כך. אני מבטיחה.“ והיא התחילה ללכת משם. „אתם עוד תראו.“

איב הופיעה לטקס הצגת המועמדות למלכת השכבה, כשהיא לובשת את אחת השמלות הטובות ביותר שלה. כאשר הגיע תורה, היא התחילה את נאומה:

„גבירותיי ורבותיי. אני לא יודעת כמה מכם מכירים אותי, אבל שמי הוא איב סיגל. אני מפצירה בכם לבחור בי למלכת השכבה, לא לטובתכם, אלא לטובתי. אני באמת חייבת שתבחרו בי, מפני שכל עתידי תלוי בזה. ברצינות.“

„העיפו מבט בקורות החיים שלי, למשל. 'מנוסה במחשבים ובתכנות מאז 1994' ; 'מנוסה בטכנלוגיות לינוקס ויוניקס מאז 1998' ; '2000-2005 - אורזת חבילות בדביאן', '2005-הווה - אורזת חבילות של מנדרייק', וכיוצא-בזה. אמרו לי, מי יעיף מבט נוסף בקורות החיים האלה, אלמלא נכתב שם, '2005 - נבחרה כמלכת השכבה בנשף הסיום של התיכון.'?“

„עכשיו למה שאני מתכוונת לעשות אם אבחר. אני הולכת להקים פסל ענקי של טוקס הפינגווין, הבחור הזה [תמונה מוצגת על המסך], וגם של ביסטי, השדון של BSD, [תמונה מוצגת] למען הסדר הטוב. אני מתכוונת להיאבק כנגד התנהגות מעליבה כלפי חנונים וגיקים, למיגור בורות של מחשבים, ו… למען שלום עולמי. שיהיה!“

„אבל כל המטרות הפילנטרופיות האלה הינן משניות למניעים האגואיסטיים שלי של הצורך בלזכות בתואר זה לטובתי שלי. תודה לכם!“

כולם מתו מצחוק כתוצאה מהנאום הזה. אפילו טיילור ואני התחלנו לצחוק באופן פראי. בסופו של דבר, היא הייתה אחת מחמש המועמדות הסופיות. בזמן הבחירות, איב פתחה בקמפיין משלה עם הסיסמה „אל תבחרו באיב!“ וחילקה עלונים שכללו רק שבחים על ארבע המועמדות האחרות. גם זה העלה את קרנה באופן משמעותי.

היא לבשה את אותה השמלה בטקס הסופי של בחירת מלכת השכבה, כמו זאת שלבשה בקדם. כאשר הוכרזו הסגניות, היא קיבלה חיבוקים חמים מכולן. לבסוף היא הייתה הסגנית הראשונה עם הפרש של 5 קולות בלבד לזוכה האמיתית. היא אמרה שהיא שמחה על שהיא לא זכתה בתואר, אבל מעולם לא ראיתי אותה מאושרת יותר מאשר באותו יום.

היא לא ציינה את כל זה בקורות החיים שלה.

טיילור, איב, ג'ונתן ואני התכנסנו בטרקלין של הבית שלי, מצוידים במכתבי הקבלה לאוניברסיטה שלנו, כאשר כל אחד הכין מראש את הסיכום. הסכמנו מראש שכולנו נלך לאותה האוניברסיטה, והיינו צריכים למצוא את האוניברסיטה המתאימה ביותר אליה התקבלנו כולנו.

„אוקיי, לפני שנתחיל - הרשו לי להבהיר משהו: אני בפרוש מסרבת ללמוד בחוף המזרחי.“ אמרה איב.

„מדוע?“ שאלתי.

„ובכן, ההורים שלי עברו לשם פעם כשהייתי בכיתה ה'. לבוסטון. לגמרי שנאתי את הקור, הגשם, השלג, להירטב וכו. כנראה, אני בחורה קליפורנאית.“

„טוב מאוד. אנחנו נבחר אוניברסיטה בקליפורניה. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.“ אמר טיילור ונישק את איב בשפתיה.

„ובכל אופן - לא התקבלתי ל-M.I.T. ואני מניחה שמישהו אחר מביננו התקבל לשם.“ היא הוסיפה.

„אהם.“ אמרתי.

„כן, ג'ן?“ היא אמרה כשהיא מביטה בי.

„אני כן התקבלתי ל-M.I.T.…“

„שכה יהיה לי טוב. אני מניחה שהמראיין נרתע מהשיער הסגול שלי דאג.“ אמרה איב, „ובכן, אוניברסיטאות בקליפורניה. אני התקבלתי לברקלי! כולכם גם התקבלתם לשם?“.

„אני גם התקבלתי לברקלי.“ אמר טיילור.

„אהם.“ אמרתי, „אותי דחו מאוניברסיטת ברקלי.“

„דחו אותך?“ אמרה איב, „נסתרות הן דרכי האל.“

טיילור נאנח, „כנראה אנחנו לא הולכים לברקלי. כולם למען אחד ואחד למען כולם. מה בדבר UCLA (אוניברסיטת קליפורניה בלוס-אנג'לס)?“

„ובכן, כל עוד אנו מונים את ההעדפות שלנו“ אמרתי, „אני מעדיפה שלא ללמוד במקום קרוב. אני רוצה להתרחק קצת מההורים שלי.“

„אין בעייה.“ אמר גו'נתן, „אנו נהיה ביחד הרחק מההורים שלנו.“ והוא נישק אותי על שפתיי. „אוקיי,“ הוא הוסיף, „התקבלתי לאוניברסיטת סן-דיאגו, אוניברסיטת סקרמנטו… היי, התקבלתי לסטנפורד!“

„גם אני“ אמרה איב.

„כנ״ל.“ הוסיף טיילור.

בדקתי ברשימות שלי, „גם אני התקבלתי לסטנפורד. נהדר! כולנו הולכים לסטנפורד.“

„כולם בשביל אחד וכולם בסטנפורד.“ אמרה איב. במשך זמן מה כולנו איכלנו את החדשות, וסתם היינו שמחים על כך. אחרי זמן מה, אמרה איב: „אוקי, כולנו אמרנו שנלמד הנדסת מחשבים כחוג ראשי, אבל שיהיו לנו חוגים משניים שונים. החוג המשני שלי הולך להיות בלשנות. מכיוון שאני כבר יודעת אנגלית, עברית וספרדית, אז אם כבר, אלמד שפות אחרות.“

„אני מתכוון לקחת כחוג משני את ההסטוריה והשפות של המזרח הקרוב הקדום.“ אמר טיילור, „אני רוצה ללמוד את הרקע של איב יותר לעומק.“

איב חייכה. ג'ונתן אמר, „אני חושב שהחוג המשני שלי יהיה פילוסופיה. אני חושב שאני פילוסוף בנפשי. לפחות כאשר אני לא אלקטרונאי בנפשי.“

„ולגביי, אני הולכת לקחת אומנויות יפות כחוג משני.“ אמרתי. „אולי יש לי כשרון חבוי לציור או משהו כזה, ואם לא, אז לפחות אגלה את זה.“

„מצוין. אז כולנו שולחים את מכתבי הקבלה שלנו לסטנפורד, כל אחד עם החוג המשני שבחר.“ אמר טיילור. „עכשיו, אם תסלחו לי, אני חושב שנשארו לנו עדיין שיעורי בית לעשות… כאלה של התיכון.“

  • jennray:אוקיי, אז הזמנתי לכאן את הידידה שלי (זאת שבסופו של דבר המרנו, על פי עצתו של perlygatekeeper) והיא תהיה כאן בקרוב.

  • blarned:היא בטוח חתולה על הכיפק.

  • erisa הצטרפה לערוץ #perl.

  • jennray:erisa: הי! תזמון מצוין. הרגע סיפרתי לערוץ על הגיעך.

  • erisa:jennray: ג'ניפר: ♥! אני אראה אם אני אוהבת את החברותה כאן.

  • * blarnedשורט את erisa עם כפותיו.

  • rindolf:הי erisa! הכירי את blarned - הוא חתול-הבית שלנו. גם יישר כוחך על היוניקוד.

  • erisa: blarned: מיאו!

  • erisa: rindolf: UTF-Love!

  • rindolf: erisa: ו-‪ISO-Hate-Hate-Five-Nine-*‬.

  • perlygatekeeper: erisa: אז אני מבין שההתמרה שלך הייתה מוצלחת?

  • erisa: perlygatekeeper: הו כן! אני אדם שונה לחלוטין עכשיו.

  • erisa: חכו רגע.

  • erisa: http://eve-siegel.eu.org/temp-images/eve-before.jpg לעומת http://eve-siegel.eu.org/temp-images/eve-after.jpg .

  • erisa: וזה רק המראה שלי.

  • * blarned שורט את הלפני ומחכך את האחרי עם האף.

  • perlygatekeeper: erisa: כן, הם הבדל של שמיים וארץ.

  • rindolf:מגניב. אני מבין שאת חברה לשכבה של jennray?

  • erisa:כן, ואנו גם חברות טובות. ואני אמשיך להתעמר בה במשך התואר הראשון שלנו (ושל שני בני הזוג שלנו).

  • rindolf: זאת נשמעת כמו תוכנית טובה.

  • jennray: ל-erisa הייתה רתיעה ראשונית מלהצטרף ל-IRC כי היא חשבה שזה מקום לאנשים שאוהבים לבזבז זמן באופן כרוני ול„ילדי-תסריטים“.

  • blarned:חתולי פרל אוהבים לבזבז זמן, אבל אנחנו במלחמה מתמדת עם הרמשים הטורדניים שקוראים להם ילדי-התסריטים.

  • erisa:אני אצטרף לעדר חתולי הפרל. מיאוו!

  • rindolf:דרך אגב, כיצד הגעת למסקנה הזאת אודות IRC?

  • erisa:המממ… תן לי לחשוב.

  • erisa:ובכן, בעבר נהניתי לשוחח מעט ב-IRC לפני שנעשיתי מרדנית, אבל אני זוכרת תחלופת דוא״ל עם מישהו שהאמנתי שאמר לי שהסיבה שהוא כזה האקר טוב היא כי לא היו לו חיי חברה.

  • jennray:„חנון“ לשם העניין?

  • erisa: כן, בדיוק.

  • erisa: שכה יהיה לי טוב…

או אז, הטלפון צלצל. הייתה זו איב והיא בכתה.

„ג'ניפר, אני חושבת שהבנתי מדוע נעשיתי הפאנקיסטית שהייתי… זה הכל היה בגלל אותה תחלופת דוא״ל. אני חושבת… אני חושבת… שניסיתי לחקות חנונים, בגלל שהיה לי מאוד אכפת משיפצור.“

„הו, איב!“ אמרתי לה. „אולי כדאי שאבוא לבית שלך?“

הייתה הפסקה. „טוב, אוקיי… אם זאת לא ממש טרחה.“

„זה ממש לא. את חברה שלי ככלות הכל.“ אמרתי לה.

הלכתי לבית שלה, וכשהגעתי, היא עדיין הייתה מאוד נרגשת. היא סיפרה לי על העבר שלה - איך היא לא הייתה מאושרת ממה שהייתה, וכמה לא הגיונית הפילוסופיה שהייתה לה נראיתה לה אז. היא חזרה למצב המאושר והשמח שלה אחרי זמן מה וחזרנו לשיחה ב-IRC, כשאנו מקלידות דברים במחשב כל אחת בתורה. הראיתי לה חלק מהערוצים האחרים החביבים עליי והיא הכירה חברים חדשים ב-IRC. לבסוף איב סיכמה באומרה: „וואוו! בזבוז זמן יכול להיות כיפי מאוד. אני חושבת שאני צריכה לבזבז זמן יותר בתכיפות“.

אחרי שהגיעה חופשת הקיץ, וכשהיה לנו זמן מה לפני תחילת הלימודים באוניברסיטה, איב אמרה שהיא מעדיפה שלא לעבוד בשנה ההיא, ובמקום זה להוציא הרבה „כיף נקי עם החברים שלי“. החלטנו להגביל את התיור שלנו לקליפורניה וסביבתה.

נסענו לכל מקום בעזרת המכונית שלנו. הלכנו לכל מקום שיכולנו לחשוב עליו. טיילנו ביוסמיטי, הלכנו לדיסנילנד, וביקרנו בגן החיות של סן-דיאגו. הלכנו למספר רב של כנסים הקשורים ללינוקס שהתקיימו באותו קיץ, ופגשנו הרבה שוחרי קוד-פתוח שהכרנו. איב החליטה שכדאי שניקח את הסיור דרך אוניברסיטת ברקלי ואחרי הסיור, היא הלכה לראות את החדרים שבהם BSD (= גרסה מוקדמת וחלוצית של יוניקס) פותחה, ושבהם GIMP (תוכנה לעיבוד תמונה) פותחה. אני חושבת שזה היה כמו גן-עדן עבורה.

כאשר איב לא נהגה, היא בילתה זמן רב בלכתוב דברים על מחשב כך היד שלה. היא אמרה שהיא עבדה על מספר רב של מאמרים, ורשומות של הוויקיפדיה. לבסוף, ביום שבת אחד לפני האחרון, ניצלנו יום שקט, והלכנו לחוף צפונה מלוס-אנג'לס. כאשר הבנים יצאו לשחות שוב, אמנדה, איב ואני ישבנו על מספר כסאות על חוף הים. איב ישבה על הכסא שלה לובשת ביקיני, ואני ישבתי לידה עם חולצה מעל בגד-הים שלי, ואמנדה ישבה לצידי עם המחשב הנייד של איב. למחשב היו רמקולים מחוברים אליו שניצלנו כדי לנגן מוזיקה.

סיימנו לשמוע שיר פאנק מעניין שהיה חביב על איב, ושאני ואמנדה התרגלנו אליו. למעשה, הייתה זאת אמנדה שבחרה אותו הפעם. אחרי שהשיר סיים לנגן, איב אמרה:

„יה, בייבי, יה! אני מאוד אוהבת את הסולואים של הגיטרה-והתופים בשיר הזה. לבחור זה יש קול מצוין. הטכניקה שלו היא בדרך-כלל לא טובה כל כך, אבל כאן היא די בסדר.“

אמנדה אמרה: „איב, את בטוחה שלא כדאי שתהיי מבקרת מוזיקה?“

„לאאאא,“ אמרה איב, „אני אישה מרובת כישורים, אבל אני צריכה לעסוק במה שסביר שארוויח בו קצת כסף.“

אמנדה צחקקה, „אוקיי. אוקי. “ והוסיפה, „אז איזה שיר את רוצה לשמוע עכשיו?“ היא שאלה.

„אני רוצה לשמוע את 'I'm not a Girl, not yet a Woman' של בריטני ספירז“ אמרה איב.

„בריטני ספירז? חשבתי שאת שונאת אותה.“ אמרתי.

„כן,“ אמנדה אמרה, „אני מתפלאת שיש לך בכלל את השיר הזה על המחשב הנייד שלך.“

„הו, הניחו לבחורה המסכנה הזאת לנפשה. חלק מהשירים שלה הם די בסדר.“ איב אמרה לנו.

„בריטני אחד לבקשתך.“ אמרה אמנדה.

„אתן יודעות,“ אמרה איב, „אני חושבת שאני רוצה להיות אובייקטיביסטית-קו-נטוי-ליברטריאנית. אני מתכוונת, הם מורדים במערכת, שזה משהו שעובד בשבילי. אבל הם גם מאוד פרו-קפיטליסטיים והכל, כל עוד זה קפיטליזם לא מפוקח, שזה גם משהו שהאני החדשה והמשופרת ממש מאמינה בו, במקום בזבל של ה'אנטי-עסקים-גדולים'.“

„איב,“ אמרתי, „את תהיה אובייקטיביסטית-קו-נטוי-ליברטריאנית נהדרת.“

„כן.“ היא אמרה, „אני הולכת להתגעגע לאני הפאנקיסטית והאנטי-קפיטליסטית…“

„אין הרגשות של חסר כאן.“ אמרה אמנדה.

„גם לא כאן.“ הוספתי.

איב אמרה, „המממ… אתן צודקות. אין מה להתגעגע באמת. אלהים, לחשוב כיצד בזבזתי את כל הזמן הזה בלהיות מה שהייתי. אני יכולה לכתוב את התחליף שלי ל'בעקבות הזמן האבוד', ולפרסם אותו, והוא יהיה טוב יותר מהמקור, ואני אזכה בפרס פוליצר עבורו, ואופיע בתוכניות טלוויזיה כמו אופרה…“

הפסקתי לקרוא את הספר שלי ושמתי אותו על חיקי. אז אמרתי: „הוא איב, בחייך, הביטי בעצמך! את אדם יפהפה: את חכמה, מגניבה, מוכשרת, אנשים מחבבים אותך,… את נראית נפלא…“ איב חייכה, „ואת הידידה הכי טובה שלי, ואת יוצאת עם הידיד הכי טוב שלי.“

„אני מצטערת, אבל אני לא חושבת שבכלל בזבזת זמן.“

איב קמה ממושבה, ואני קמתי מהר אחריה. היא ניגשה אליי ולפני שהספקתי לקלוט מה קורה, היא חיבקה אותי ואני חיבקתי אותה חזרה. „אני אוהבת אותך.“, היא אמרה. „אני גם אוהבת אותך.“ אמרתי לה. נשארנו חבוקות במשך זמן מה ואז חזרנו למושבנו.

אז הבנים חזרו. „היי, האם הפסדנו משהו?“ שאל טיילור.

„כן,“ איב אמרה כשהיא קמה ממושבה וכרכה את ידיה מסביב לצווארו. „אני אדם יפהפה…“

„את זה אני יכול לראות.“ אמר טיילור.

„… וג'ניפר ואני אוהבות אחת את השנייה עד מאוד. אנחנו שוקלות ברצינות לנטוש אתכם הבנים, לחיות ביחד, לברוח כדי להתחתן, וכו“.

„אבל למזלכם, ייתכן שנרצה ילדים, אז…“

תמיד אפשר לסמוך כל איב כדי להעביר את הדברים הרציניים באופן מאוד לא רציני…

„אלהים, זה כל כך מרגש!“ אמרה איב כשארבעתנו נכנסנו לאולם בו נערך טקס פתיחת שנה הלימודים לתלמידי מדעי המחשב של אוניברסיטת סטנפורד.

„אני מתכוונת“, היא המשיכה, „זאת היא סטנפורד. הרבה שמות גדולים, הרבה פקולטות אחרות, המון קורסים מעניינים שנוכל לקחת, הרבה פעילויות של מחוץ ללימודים.“

„ואנחנו באמצע של עמק הסיליקון - אנחנו נוכל ללכת לכנסים של כל החברות האלה, גדולות וקטנות; נוכל לבקר ב-IBM או בגוגל…“

„ואנחנו לומדים הנדסת מחשבים. יום אחד, נהיה יותר מרק יוצרים של דליי-סיביות - אנו נהיה אנשים שיוכלו לחווט טרנסיסטורים ודברים כאלה.“

„כמובן, ברגע שנתחיל לקבל שיעורי בית ויהיו לנו מורים רעים, אז נקלל את המקום הזה עד מוות, וכל הזמן נרטון עליו, אבל כרגע - אני כל כך נרגשת.“

„והדבר הכי טוב בזה,“ היא אמרה כשהיא מתחילה לנשק את טיילור, „הוא שאני חווה את זה עם החברים הטובים ביותר שלי.“

„אני מקווה שאני יותר מרק ידיד שלך.“ טיילור אמר. „הו, זה אכן המצב!“ היא אמרה והם התחילו להתמזמז ברצינות.

„הצלחתי לשמוע את מה שאמרתם.“ אמר גבר בשנות החמישים או השישים לחייו שניגש אל גו'נתן ואליי. „לידיעתכם, מרבית הבוגרים שלנו בהנדסת חשמל, אינם יכולים אפילו להחליף נורה.“

„הממ… יש בזה הגיון.“ אמר ג'ונתן.

„כן, הם בתכל'ס מתמטיקאים ממוקצעים.“

„מה העניין איתם?“ הוא אמר, כשהוא מצביע לעבר טיילור ואיב.

„ובכן,“ אמרתי, „זה צירוף של הורמונים משתוללים, ומה שאנחנו מאוד מקווים שהוא שידוך משמיים.“

„רגע רגע… עדיין לא הצגנו את עצמנו! שמי הוא ג'ניפר ריימונד וזה החבר שלי, גו'נתן דמרקו.“

„נעיד מאוד להכיר אתכם. אני פרופסור מחקר דון קאנות'.“

„קאנות',“ אמרה איב כשהיא משחררת את עצמה מטיילור, „מה בדבר קאנות'?“

„נעים מאוד להכיר אותך, עלמתי, אני דון קאנות'.“ אמר הפרופסור כשהוא מושיט את ידו.

„הו אלהים,“ איב התרגשה כשהיא לוחצת את ידו, „דון קאנות', האיש של טך (TeX).“

פרופ' קנות' נד בראשו ואמר, „כן, טך.“

„הי!“ איב המשיכה, „אני… אני מע… אני מערי… האאאאאא…“ והיא התעלפה אל תוך זרועותיו של טיילור.

היינו בחדר צידי שקט יחסית. פרופ' קאנות' היה שם וכן גם ארבעתנו, (עם איב עדיין מחוסרת-הכרה) ורופא. לבסוף, איב התעוררה.

„הו אלהים,“ היא אמרה, „… טיילור, ג'ניפר, ג'ונתן…“ היא הביטה סביבה.

„פרופסור קאנות'! הו, אני כל כך מצטערת.“

„אין בעייה! זה בסדר.“ הוא אמר.

„אה, בסדר. רק הבן שלפגוש אותך זה בערך כמו לפגוש את אלהים.“

„אני לא אלהים.“ הוא אמר, „בפעם האחרונה שניסיתי, לקחו לי יומיים כדי לבנות את האמפריה הרומית.“ כמה אנשים צחקו או ציחקקו. „הנה,“ הוא המשיך. „הכנתי משהו בשבילך.“ והוא נתן לה המחאה.

„2.56 דולרים,“ היא הפכה את ההמחאה, „למערי שלי.“ היא אמרה, „וואוו! דולר הקסדצימלי קאנות'י אחד רק עבורי.“

„האם את הולכת להפקיד אותה?“ שאל אותה ג'ונתן בשובבנות.

„אתה מתלוצץ? הדברים האלה נמכרים באי-ביי בשביל מאה דולרים לפחות…“

פרצתי בצחוק.

„אני מתלוצצת.“ אמרה איב, „אני הולכת להוקיר את זה.“

אני מודה שלא הבנתי לחלוטין כל מה שקרה מייד. אבל כשחזרתי לחדר שלי במעונות, ביליתי זמן מועט בלתור בווב כדי לחפש תשובות. עדיין יש לי הרבה מה ללמוד, אבל אני מתקדמת עם הזמן. אני מניחה שאני בסך הכל גיקית שמנסה לשפר את העולם.