If you like this site, see my recent campaign for collecting money for my works of fiction.

”אנושות“ - הסרט - תרגום לעברית

הטקסט של התסריט

„אנושות“ - הסרט

[ הערה: תסריט זה נכתב על ידי שלומי פיש והינו יצירה מקורית. ]

[ תסריט זה זמין תחת Creative Commons Attribution-Share Alike 3.0 Unported Licence (CC-by-sa) (או לבחירתכם - כל גרסה מאוחרת יותר של אותו רשיון.) ]

פרולוג

קול: כדור הארץ - הגבול הראשוני. אי שם במעמקי החלל, בפלנטה מרוחקת שאתם מכירים ככדור הארץ, קמה תופעה נדירה למדי: ציוויליזציה. הכוונה היא שאנשים אינטליגנטיים…

[ מופיע טקסט על המסך עם ביפ - „(?)“ ]

קול: מודעים…

[ מופיע טקסט על המסך עם אותו ביפ - „(?)“ ]

קול: מספיק כבר!

[ מופיע טקסט על המסך עם ביפ אחר- „(!)“ ]

קול: כפי שאמרתי, אנשים אינטליגנטיים ומודעים יצרו ערים ומדינות, עם טכנולוגיה שנעשתה מתקדמת יותר ויותר עם הזמן.

קול: בסרט זה, נעיף מבט בעיר טיפוסית של ציווילזיציה זאת בראשיתה, ונבחן את היסודות הדומיננטיים שלה.

[ בזמן שהקול ממשיך לדבר, אנו מתמקדים בחלק של כדור הארץ ליד ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי ]

הקתדרלה

[ מוצג מזבח עם כהן שעומד בקרבה ומספר אנשים מסביבו שמביאים עיזים, כבשים וכו. ]

הכהן: הלאה, הלאה, מי הבא בתור?

יוסף: אני.

הכהן: היי יוסף! היית כאן לפני… שבועיים, נכון?

יוסף: נכון!

הכהן: אוקיי. ספר לי מה עשית מאז ועד עכשיו?

יוסף: טוב, עשיתי הרבה מעשים טובים: עזרתי לחברים שלי, לימדתי את הילדים שלי מספר דברים - כרגיל.

הכהן: מצוין. האם עשית דבר כלשהו שהיה יכול להכעיס את אחד האלים?

יוסף: ובכן, שיקרתי.

הכהן: לשם מה?

יוסף: להגן על חבר.

הכהן: טוב, אל היושר כועס עליך ואל הידידות מרוצה ממך. הם שקולים בכוחם, אז הם כבר יסדרו את זה בינם.

יוסף: בנוסף גם שברתי סיר שאשתי הכינה. סיר מאוד יפה, דרך אגב.

הכהן: זה לא טוב - הרגזת קצת הן את אלת הקדרות והן את אלת הנישואין. לא עשית את זה בכוונה, נכון?

יוסף: לא.

הכהן: אוקיי. לדעתי, נוכל לקחת שתי רגליים מהכבשה שהבאת בשביל שתי האלות האלה. וניקח את היתר לאכילה. דרך אגב, [בקול רם] כדאי שכולם ידעו שארבעה ימים מהיום, אנו הולכים לקיים את החג של כל האלים המשניים שאיש לא זוכר אף פעם. אני הולך להקריא את הרשימה של כל ה-2,100 כאירוע המרכזי של החג.

הקהל: „לא, שכח מזה!“, „אין סיכוי שאני הולך ללכת לזה!“ וכו.

הכהן: אוקיי. אז אפשר שעשרה אנשים יקראו כל אחד 210 שמות.

איש מהקהל: מה בדבר 20?

הכהן: נפלא. כמו שאמרתי, 20 אנשים יקראו 105 שמות כל אחד - אז תהיו שם.

הבזאר

[ שוק שמי טיפוסי עם תנועה רבה. לבסוף, המצלמה מתמקדת במוכר שמנסה למכור דג גדול מאוד, תמורת מחיר של שני שקלים. (יותר מדי כסף - אנו צריכים מחיר סביר יותר.)

לבסוף, מתחיל רעש גדול של תיפוף ומצלתיים, וזמר מופיע ברחבה, ומתחיל לשיר, כשהוא מנפנף בדג בגודל בינוני: ]

הזמר: קנו ת'דג
קנו ת'דג
מי רוצה לקנות ת'דג?
קנו ת'דג
קנו ת'דג
קנו ת'דג עכשיו!

הזמר: קנו ת'דג
קנו ת'דג
מי רוצה לקנות ת'דג?
קנו ת'דג
קנו ת'דג
קנו ת'דג עכשיו!

צעקות מהקהל: „3 שקלים“, „4 שקלים“.

[ הזמר ממשיך. ]

הזמר: ליום חול או ליום חג
אתם צריכים לקנות ת'דג
זה בסיסי ממש כמו גג
אז כולם - לקנות ת'דג.

צעקות מהקהל: „5 שקלים“, „6 שקלים“.

הזמר: נמכר תמורת 6 שקלים.

[ לבסוף ההמולה מתפנה, והמוכר עם הדג הגדול, מתחיל שוב לצעוק: ]

מוכר הדג: דג אחד גדול! שני שקלים! דג אחד גדול! שני שקלים!

הבאר

[ רואים את הבאר. שלוש נשים (ורד, מירב והדס) עומדות קרוב לבאר עם כדים גדול על ידם. הן משוחחות. ]

מירב: אז כמו שאמרתי לברטה: ראי, אין אפשרות שהן יעשו את זה יותר קשה.

הדס: אני מבינה מה את אומרת.

[ ורד מסתכלת ישירות במצלמה. היא מתקדמת לעברה, ולבסוף מסתכלת בה קרוב מאוד. ]

ורד: לאאאא…

ורד: היי, אתן יודעות? אני תמיד מרגישה שמישהו מסתכל בנו ומקליט כל מה שאנו עושים עם מכשיר, שמאפשר נגינה מחדש.

הדס: ורד, את תמיד מרגישה ככה. עכשיו, מה שאמרתי למעשה הוא…

ורד: אבל מובן שזה בלתי אפשרי עם המצב הטכנולוגי הנכוחי שלנו. אבל מה אם מישהו בנה מכונת זמן… לעזאזל, אולי אני סתם פרנוידית.

מירב: ורד, למה את תמיד צריכה לדבר על פילוסופיה כל הזמן? מדוע לא תרכלי ותדברי על שטויות?

ורד: אני שונאת רכילות, ואני שונאת שטויות.

[ הגברים באים. ]

ורד: הגיע הזמן שתגיעו.

הדס: כן. יש צורך בשלושה מכם כדי להזיז את האבן הזאת אבל דרושות לפחות שש מאיתנו.

גבר מס׳ 1: כן, אלה החיים.

גבר מס׳ 2: כן, אבל מי הוא ג'ון גאלט?

ורד: אף פעם לא הבנתי את הביטוי הזה. נו טוב, מי הוא ג'ון גאלט?

גבר מס׳ 1: אוקיי בו נזיז את האבן.

גבר מס׳ 2: אתם יודעים, שמעתי על בחור בשם משה שהיה יכול להזיז אבן כזאת לבד.

קולו של הממציא מחוץ לתמונה: זה מפני שהוא השתמש במושיום 3000!

גבר מס׳ 3: סליחה?

[ הממציא נכנס לתמונה, עם ההמצאה שלו שנראית באופן חשוד כמו מנוף. ]

הממציא: עם ההמצאה הגאונית הזאת, גבר אחד יכול להזיז את האבן בכוחות עצמו. רוצה לנסות?

גבר מס׳ 1: אוקיי, אני אנסה.

הממציא: אוקיי. קודם כל בוא נקשור את האבן לחבלים כאן.

[ הוא קושר את האבן. ]

הממציא: עכשיו הרם את הזרוע השניה.

גבר מס׳ 1: [אחרי שהוא מרים את האבן.] וואוו, זה כל כך קל. הסתכלו, אני יכול להזיז את האבן לכאן [מזיז אותה לשמאל], ולכאן [מזיז אותה לימין].

הממציא: לא! לא! אל תשתמש בזה לרעה.

[ האבן נופלת על הבאר, נשברת לשתי חתיכות ששתיהן נופלות במורד הבאר. הגברים משתאים. ]

הממציא: לא לדאוג! אני יכול לרדת ולקשור את החבלים לכל אבן ונרים אותן מהר מאוד.

גבר מס׳ 1: אני אביא את החבלים.

גבר מס׳ 2: אני אביא את הסוסים.

[ הם יוצאים מהתמונה. ]

הממציא: זה לא היום שלי.

ורד: מי הוא ג'ון גאלט?

החומה

[ צילום מרוחק של החומה עם בתי החומה. ]

מדריך הטיולים: כולם בואו לכאן, בואו לכאן.

[ קבוצה של תיירים נכנסת לתמונה. ]

מדריך הטיולים: אנו כעת על החומה. החומה היא אחד החלקים הכי חשובים בעיר. עיר לא יכולה להתקיים בלי חומה. לכן, ניתן לומר ש„החומה קיימת”.

תייר מס' 1: סליחה?

מדריך הטיולים: כן?

תייר מס' 1: האם החומה קיימת באותו אופן שבו „המציאות קיימת”?

מדריך הטיולים: לא. החומה קיימת, לכן המציאות קיימת.

תייר מס' 1: אה, בסדר.

[ להמשיך הלאה… ]

השער

[ צילום של השער נגלה על המסך. שני שומרים עומדים שם. ]

שומר מס׳ 1: אתה יודע. כמעט שום דבר לא קורא כאן. רוב היום שום דבר לא קורה. ולפעמים בא לכאן סוחר או מישהו שנוסע ומבקש להיכנס לעיר. אז אנו לוקחים ממנו כסף והוא נכנס לעיר. ואנו כמעט אף פעם לא זוכרים אותו.

שומר מס׳ 2: טוב, זאת עבודה מלוכלת ומישהו צריך לעשות אותה. היי! הנה בא לכאן סוחר.

סוחר: שלום! אני רוצה להיכנס לעיר הזאת להישאר בה במשך יום או יומיים.

שומר מס׳ 1: בסדר מבחינתי. זה יהיה שקל אחד, בבקשה.

סוחר: שקל אחד! אתם בטח משוגעים. אילו דברים יש בעיר הזאת בכלל?

שומר מס׳ 1: ובכל, יש כאן קתדרלה, בזאר, מספר בארות, חומה, השער הזה - מה שאתה רוצה.

סוחר: יש לי הרגשה שאני אתחרט על כך שנכנסתי לעיר הזאת אבל שיהיה.

שומר מס׳ 1: כבנו של גילג, אני מבטיח לך שלא תתאכזב.

סוחר: אתה מתכוון שאתה הבן של גילג - בנו העלוב של חם?

שומר מס׳ 1: גילג הוא לא בנו של חם; הוא בנו של שם. ואתה הבן של מי, אם יותר לי לשאול?

סוחר: הבן של אמור, למה?

שומר מס׳ 1: אתה בנו של אמור, שהוא בנו של חם, לכן אני מתעב אותך.

סוחר: לא, אתה בנו של גילג, שהוא בנו של חם, לכן אני מתעב אותך.

[ הם מתחילים לריב. יש רק אלימות מילולית לא ברורה. ]

שומר מס׳ 1: [מרים את ידו.] יודע מה, בוא נסכים בכך שנאמר שאני שונא אותך ואתה שונא ואתי?

סוחר: אבל אנחנו בסדר אחד עם השני, נכון?

סוחר מס׳ 1: בטח!

[ סוחר מצרי מתקרב. ]

סוחר מצרי: שמעתי את השיחה שלכם. אילו קיבלתי את עץ המשפחה השמי הזה, הייתי חייב לומר שחם הוא הבן הכי נאצל של נח.

[ שומר מס׳ 1 והסוחר פונים כדי להסתכל אחד על השני. הם מבולבלים. ]

סוחר: אז אתה שונא את שנינו, ושנינו שונאים אותך?

מצרי: נכון!

סוחר: אבל אנחנו בסדר?

מצרי: אנחנו בסדר.

שומר מס׳ 2: אוקיי, בואו נקטע את ריבי השושלות כאן. אתה, אנא שלם לו שקל אחד. ואתה הבן הנאצל של חם, בבקשה אמור מה אתה מחפש בעיר הזאת.

[ המסך נמוג… ]

הרחוב

[ צילום מרחוק של רחוב, שני שכנים מדברים. אחד מהם הוא גדעון. ]

גידעון: בלה בלה.

[ השיחה נמשכת. באותו הזמן, גבר צעיר הולך במורד הרחוב שלוש פעמים. בפעם השלישית, גדעון שואל אותו שאלה ]

גדעון: סחל לי: שמתי לב שאתה כל הזמן הולך במורד הרחוב. אפשר לדעת מדוע?

גבר צעיר: באמת? זה פשוט אני משכונה אחרת וחשבתי שאם אפנה שמאלה בכל פעם אני אסרוק את כל השכונה.

גדעון: לא, זה לא יעבוד. אתה מבין: אם תפנה שמאלה כאן [מראה עם היד שלו], תלך במורד הרחוב, ואז תפנה שמאלה כאן, [האיש הצעיר מפנה את ראשו], ואז שמאלה כאן [שוב פעם, מפנה את ראשו], וכאן, תהיה במקום בו התחלת.

גבר צעיר: כמובן! אבל חכה רגע - נזכרתי באלגוריתם גאוני של בן-הדוד שלי, דניאל…

גדעון: אתה מתכוון לממציא המשוגע שההמצאה שלו חסמה את הבאר שלנו היום?

גבר צעיר: כן! בכל מקרה, הוא אמר שאתה פשוט צריך לשים את ידך על הקיר, ככה [שם את ידו על הקיר הימני יחסית למצלמה] ואז בכך שאתה שומר על היותו על אותו הקיר, אתה מטייל בכל המבוך. אני אעשה את זה, תודה! [הוא מתחיל ללכת.]

גדעון: חכה רגע! זה לא יעבוד.

גבר צעיר: למה?

גדעון: כי גוש המגורים הזה מוקף בארבעה רחובות, וכך תלך מסביבו שוב ושוב. שוב.

גבר צעיר: [חושב על זה לרגע.] אתה צודק. דניאל אמר משהו על זה, והוא אמר שיש לו אלגוריתם משופר, שאין לו את המגבלה הזאת…

גדעון: רוצה לשמוע את האלגוריתם שלי?

גבר צעיר: כן.

גדעון: שאל מישהו!

גבר צעיר: [חושב לרגע.] זה עשוי לעבוד. אתה יודע היכן יוסף בן-דוב גר?

גדעון: בטח! ממש כאן [הוא מצביע לעבר בית קרוב. ]

גבר צעיר: יופי! תודה. [הוא הולך לשם.]

[ גדעון והשכן שלו ממשיכים לדבר. ]

אסיפת העיר (הפרק הסופי)

ראש העיר: בסדר. התאספנו כאן לאסיפת העיר החודשית שלנו. האם יש משהו על סדר-היום?

[ הממציא מרים את ידו. ]

ראש העיר: כן?

הממציא: החיים בזבל.

ראש העיר: האם תוכל להרחיב בנושא?

הממציא: כן, המצאתי את המנוף, 300 שנים לפני ארכימדס, ועושה רושם שאיש לא שם לב. זה נראה כאילו אנחנו לא הולכים לשום מקום. אין שום התקדמות.

[ אנשים אחרים מהעיר מתחילים לצעוק עליו. ]

איש מס׳ 1: ובכן, אם כל כך אכפת לך מההמצאה שלך, תוכל לנסות ולהראות אותה בבירה.

איש מס 2: אנו חיים את חיינו מספיק טוב, תודה, גם בלי אף המצאה שלך!

[ הקהל מתחיל להדרדר למריבה אחת גדולה. ]

הנביא: [צועק] חכו רגע!

[ הקהל משתתק. ]

ראש העיר: מי אתה?

הנביא: אני הוא הנביא. אני יכול לקחת אותם למאה ה-21!

איש מס׳ 3: באמת? מתי זה?

הנביא: בערך 2,500 שנים מעכשיו.

[ הקהל דן במשך זמן מה. ]

ראש עיר: יודע מה? ניתן לזה הזדמנות.

הנביא: בסדר.

[ הוא מרים את ידיו, כולם פתאום מופיעים בעיר של המאה ה-21 עם בניינים גבוהים, והרבה מכוניות. הם לובשים בגדים מודרנים. ]

הממציא: וואוו! בניינים גבוהים.

איש מס׳ 2: כלי רכב אוטומטיים.

איש מס׳ 1: ייצור המוני!

ההמציא: לעולם לא היינו מתקדמים כל כך רחוק בתוך 2,500 שנים.

הנביא: כן, אבל היופי בכל זה הוא שמספר דברים נשארו אותו הדבר. למשל, אתם רואים את הבניין הזה?

[ קאט לתמונה של סוכנות מסחר בבורסה. ]

הנביא: זאת היא קתדרלה. ואתם רואים את המסך שם?

[ קאט ורואים מסך טלוויזיה גדול. ]

הממציא: זה עם התמונות הנעות. מה בנוגע אליו?

הממציא: זה בזאר.

[ אנשי העיר מתלהבים. ]

אנשי העיר: וואוו! ספר לנו עוד! מה המקביל של שער כאן? מה זה למשל?

הנביא: זה מין הכלאה בין שער ובאר…

[ מוזיקה מודרנית היפית מתחילה להישמע והמסך נמוג לשחור. ]

אפילוג

[ חזרה על הקטע עם סצינת ה-„קנו ת'דג“, רק בדו-מימד ועם מוזיקה טובה יותר. לבסוף, המצלמה נסוגה אחורה כדי להראות את הלוגו של MTV על מסך טלוויזיה בדיוק בזמן כדי לתפוס את המוכר של הדג עם הדג גדול. אז נאמר על המסך:

הזמר קיבל פלאטינום כפול לאלבום שלו „שירי הבזאר“ עם הלהיט הענק „קנו ת'דג.“ ]

[ הכהן כתב רב-מכר בין לאומי בשם „הדרך ה-Altar-נטיבית להשקיע בבורסה.“ ]

[ הממציא נשאר ממציא. הוא המציא את ה„סופרמיום 600“, ה„צ'אק-צ'אקיום 6000“ וה„שמימאמי 6000“. כל ההמצאות האלה עשו אותו למיליונר. ]

[ גדעון נעשה מהנדס אינטראקצייץ האדם-מכונה הראשי של IBM. ]

[ קאט. ]

[ שלוש נשות הבאר (ורד, מירב, והדס) מסתכלות בחלון ראווה של חנות כשהן שותות משקאות קלים. ]

מירב: את יודעת, אני ממש אוהבת את המאה ה-21.

הדס: כן, אני לעולם לא אוכל לחזור חזרה לעבר.

ורד: כמובן. אבל, אתן יודעות: מי הוא ג'ון גאלט?

[ הן הולכות משם. ]

Licence

Creative Commons License
Humanity - The Movie by Shlomi Fish is licensed under a Creative Commons Attribution-Share Alike 3.0 Unported Licence (or at your option any later version of the same licence).
Based on a work at www.shlomifish.org.
Permissions beyond the scope of this license may be available at http://www.shlomifish.org/me/contact-me/.